הרב אורי שרקי

השד העדתי

"מעייני הישועה", י"ח בתמוז תשס"ג




חטא חטאה הציונות הדתית לדורותיה: ההתכחשות לספרדים. זוהי עובדה מצערת וכואבת, שתנועת המזרחי וענפיה פיתחו תרבות אשכנזית ביסודה. אחד הביטויים הרבים לכך הוא שנוסח התפילה בכל מוסדותיה ובישיבות התיכוניות והגבוהות נשאר, עם חריגות שוליות, הנוסח האשכנזי. אמנם אין זה דבר מקובל בימינו לדבר על כך. אדרבה, ברצוננו למחוק את גורמי ההבדלה בין יהודי ליהודי. אך האמת אהובה מכל וחייבת להיאמר: כל עוד יסוד אחד של הזהות היהודית מבוכר על פני חברו, אפילו תהיה הפליה זו בשם "אהבת ישראל", או בשם פריסת חסות פטרנליסטית, אין זה אלא שעדיין לא התקבל הזולת באמת.

עדות ברורה להנ"ל היא היסחפותה האינסטינקטיבית של הציבוריות הספרדית הדתית שהיוותה קהל-יעד טבעי של הציונות הדתית, אל זרועותיה של החרדיות הפלגנית.

מובן שעם התקדמותה של גאולתנו, תלך ותתעצם זהותנו העברית המקורית, הקדומה בזמן ובמחשבה לכל התפלגויותיה המאוחרות, תולדות הגלות הכפולה באדום וישמעאל. אך לא יתכן שזהות זו לא תבנה מתוך כללות האומה. הרי לא דבר ריק הוא מה שישראל נפזרו בין כל העמים, וליקטו מתוכם אופני זהות שונים זה מזה. ומקרא מפורש הוא: "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". כך שכל עדה בישראל שותפה בבנייתה מחדש של הזהות האנושית המקורית הקודמת להתפצלות הלאומים, והשמורה בנשמת הכלל "אתם קרויים אדם". ולא בכדי קבע הארי ז"ל שכל נוסחאות התפילה מיוסדים בשורשי השבטים.

שכחת השבטים שנדרשה לאחדות האומה בימי פיזורה (אורות עמ' מג) עתידה להתבטל (רמב"ם, הלכות מלכים יב, ג), כי אדרבה, כוח ההתכללות במלכות ישראל הוא הנותן את מקומו לכל שבט ושבט, וניתנו סנהדראות לשבטים. אמנם הלכה היא שאין לעשות אגודות אגודות, ולכן הדין המקורי הוא שבעיר אחת או בישוב אחד יש לנהוג לפי נוסח אחד בלבד. למשל, כולם ינהגו כמנהג הספרדים, או כולם כאשכנזים, או כולם כתימנים. אלא שכבר התירו הפוסקים שיהיו באותה עיר שני קהלים, כדין שני בתי דין בעיר אחת (שו"ת מהרשד"ם). אך לא מצאנו מקום לנוסח "אחיד" (שהוא בגרסתו העכשווית אשכנזי לחלוטין) או לעירוב מנגינות, (שאף הן בגדר "אל תטוש תורת אמך"). וכי אין זה דבר גלוי שכל פרטי החיים, כגון אופן סידור הספסלים, אופי הדרשות, וכל גילויי החיים הבונים עולם מלא של רגישויות, אינם ניתנים למיזוג מלאכותי על ידי החלטת ועד בית כנסת זה או אחר, שמביאה לאבדן תחושת שורשיות פעמים רבות?

הבה נעמוד באתגר האהבה האמיתי, אהבת הזולת בשונותו, לשם הגשמת המטרה המשותפת של השראת השכינה באומתנו המאוספת מגויים, לקידוש שם שמים לעיני אפסי ארץ.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)