הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - קבלה ומיסטיקה

סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




לפי תפיסת העולם של ההמון, שאף חילחלה באקדמיה, תורת הקבלה נחשבת למיסטיקה של היהדות. אם נתבונן בדבר, נבין שהמיסטיקה הינה לאמיתו של דבר מושג זר ליהדות.

כאשר מדברים על מיסטיקה או על התאחדות מיסטית, מדובר בהתאחדות של ההוגה, איש המחשבה, עם המקור האלוהי. זהו סוג של רצון של האדם להתאבד בתוך האלוהות. תורת הנירוונה של הבודהיזם הינה ביטוי קיצוני לזה, אך אנו מוצאים זאת אף בתורות המיואשות למחצה של הנצרות, או במספר כיוונים של המחשבה האנושית הרואים בחיים של העולם הזה, ביש, דבר שיש להתבייש בו, שטוב יותר לאדם להתאחד עם מקור החיים ולא להישאר בעולם.

מגמה כזו היתה קיימת בעם ישראל לפני מתן תורה, הרי נאמר בתורה (דברים ה, כ-כא): "היום הזה ראינו כי ידבר א-לוהים את האדם וחי. ועתה למה נמות". סברו בני ישראל שכדאי לאדם למות, מפני שעל ידי המוות פוגשים את הא-לוהים, אך התגלה להם במעמד הר סיני "כי ידבר א-לוהים את האדם וחי" ואם כן: "ועתה למה נמות?", המוות הפך למיותר. על זה אמרה התורה (דברים ל, טו-יט): "החיים והמוות נתתי לפניך ... ובחרת בחיים". באופן טבעי מיסטיקאי היה בוחר במוות, לכן מצווה התורה על האדם לבחור בחיים.

יש לציין כי המסורת מכנה את תורת הסוד בשם "קבלה": בעוד שהמיסטיקאי מתכוון לעלות מלמטה למעלה, מטרת הקבלה היא לקבל, דהיינו להכין את המשטח לנחיתת השפע הא-לוהי למטה, בלשון צחות "לעשות נחת רוח ליוצרו", שפירוש המילה "נחת" בארמית הינו "ירידה". תורת הקבלה מזמינה את האדם לעשות את עצמו כלי קיבול, בלשונם של המקובלים "כסא שלם להורדת שפע אור אין סוף". דבר זה בולט במיוחד במצווה הראשונה שנצטוה אברהם אבינו ע"ה, מצוות ברית המילה, המורה על זה שיש קדושה דווקא בחלק שהוא לכאורה היותר ירוד ויצרי של האדם, שם נמצא דבר ה'.

כשרבי חנינא בן דוסא, שהיה מראשוני החכמים הידועים לנו כבעלי תורת הקבלה בעם ישראל, נשאל כיצד הוא יודע אם החולה שעליו התפלל יחיה או ימות, אמרו לו "וכי נביא אתה?", כלומר הם הבינו שמקור התפילה בנבואה, והוא ענה להם: אינני נביא, אלא "מקובל אני מרבותיי",דהיינו שכמקובל למדתי את סוד התפילה אצל רבותיי ולכן אני יכול גם לדעת מהו רצון הבורא.

המקובל מבקש להביא את הרצון הא-לוהי ממעלה למטה. לפי זה תורת הקבלה היא הפך המיסטיקה.