הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - הקבלה והציונות

סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




מצאנו בתולדות חכמי ההלכה התחלקות לשני סוגי חכמים: אלו שהיו אמונים על תורת הסוד ואלה שלא. אם קח את הרמב"ם והרמב"ן כדוגמה טיפוסית, נראה שהרמב"ן, שהיה גדול המקובלים בימיו ואולי במשך דורות רבים, הוא זה שקבע בספריו ההלכתיים שישנה מצווה חיובית בין תרי"ג המצוות של התורה להקים את מדינת ישראל. הוא קורא לזה "כיבוש ארץ ישראל" "שתהיה הארץ הזאת בידינו ולא ביד זולתנו מן האומות" וכו'. כלומר שלדעת הרמב"ן, העצמאות המדינית הפוליטית של עם ישראל בארץ ישראל הינה מצווה מן התורה. הרמב"ם לעומתו, מן הסיבות אשר תהיינה, לא הזכיר מצווה זו בפירוש. מכאן שהגחלת הלאומית בזמן הגלות נשמרה דווקא אצל בעלי תורת הסוד.

אם נחזור אחורה בזמן, נמצא את היסוד זה בויכוח המפורסם שבין רבי שמעון בר יוחאי - אבי המקובלים, לבין רבי יהודה בר אילעאי - אבי הפשטנים, בדבר היחס הראוי לאימפריה הרומית ולהקמת תשתיות של כבישים מרחצאות וכד' על ידיהם בארץ ישראל, בתקופה שמיד לאחר מרד בר-כוכבא, כאשר הארץ רוטשה על ידי הרומאים. רבי יהודה אומר שיש להתייחס לרומאים באופן פרגמטי: הם מפתחים את הארץ. רבי שמעון לעומתו, אומר נגד השלטון הרומאי דברים חריפים מאוד, ומלבה מחדש את אש המרד הפוליטי נגדו, ובגלל זה הוא נאלץ לברוח למערה, אליה לא הגיע מתוך תנועה מיסטית אלא בגלל חשש לחייו. שם מתגלים לו אותם הסודות העליונים, תורת הסוד.

בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי, היתה השתוקקות גדולה של החכמים ושל עם ישראל בכלל, לחיות חיים שלמים ונעימים, חיים של עם ישראל העצמאי על ארצו, למרות שהמציאות היתה ההפך הגמור. השתוקקות זו הלכה והתכנסה לתוך עצמה, הפכה ללהבה בוערת ונהיתה דרך המערה של רבי שמעון בר יוחאי, ספר הזוהר. אם נתבונן באופן פשוט ובקריאה ראשונית בספר הזוהר, נראה שספר הזוהר אינו אלא קינה אחת ארוכה על גלות ישראל. המקובל איננו יכול לשאת בשלוות נפש את המצב של גלות השכינה וצרת ישראל, ושהאומה שצריכה להאיר לעולם כולו, נתונה בשפל הפוליטי. לכן דווקא אצל המקובלים נשמרה הגחלת הגאולית יותר מאשר אצל בעלי הנגלה. לבעלי הנגלה יכולה אפילו להיות נטייה של השלמה עם המציאות, לראות את עולם הגלות בתור הזירה של עבודת ה' לפי התנאים הקיימים, ואולי אפילו כאידיאלית, כמו שמצאנו במשנתו של הרב שמשון רפאל הירש, שהיה גם רחוק מתורת הקבלה וגם רחוק מן הציונות, לעומת מקבילו בעידן המודרני, הרב קוק, שגם היה המייצג של תורת הקבלה בהתקבלותה כמסקנת הדורות, וגם מתוך העמדה הפרו-ציונית שלו, שראה בתחייתה החקלאית והפוליטית של ארץ ישראל, העלאת הניצוצות של הקודש מתוך הקליפות, ובישר לציונות החילונית את הקדושה הפנימית הגנוזה בקרבה.

המקובלים הם אלה הרואים במעשה ה' הגדול את אור גאולת האומה, כך שניתן לומר שדווקא תורת הקבלה היא זו שנותנת את הבסיס הרעיוני, התשתית הרוחנית של כל המפעל הציוני הגדול.

נזכיר שתלמידי הגאון מווילנה הגיעו לארץ ישראל מתוך שליחות רוחנית של אביהם הרוחני, הגר"א, שהבין על פי רוח הקודש שבו ועל פי האבחנה שלו בתורת הקבלה שהגיע העידן של שיבת ציון. תלמידיו הקימו את החורבה ועשו את חנוכתה בה' באייר, משום שכך הייתה מסורת מפי רבם, שהוא זמן הראוי לגאולה. אשרינו שתורת הקבלה החזיקה מעמד עד ימינו, כדי שנבין את המשמעות הפנימית של המאורעות הגדולים של שיבת ציון בימינו.