הרב אורי שרקי
לנבוכי הדור - פרק ג'
סיכום שיעור 3 מסדרת השיעורים תשע"ט - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ג'
"בדורינו, שהדעות נסתבכו עד מאד והפילוסופיא בכלל ירדה ממעלתה אצל רבים,..."
"נסתבכו" - אפשר להבין את זה בשני אופנים.
א. זה ספקות: אחד אומר כך, ואחד אומר כך.
ב. המילה 'נסתבכו' היא מלשון 'סבך'. דברים מסורגים זה בזה.
פעם עניין הדעות בעולם היה מאוד ברור. היו 15-20 דעות שונות. בימינו כל דעה מסתעפת להרבה דעות, יש לדעות הרבה פרטים וניואנסים, והסינתזות, ניגודים ומפגשים בין הדעות מתרבים. זאת אומרת, שהדעות נסתבכו - נעשו מורכבות יותר. קשה מאוד להבחין בין דעה לדעה, וקשה לבחור בין הדעות. זה נהיה הרבה יותר חי והרבה יותר מסובך. זה דומה להבדל בין ציור גוף אדם שילד עושה לפי הבובה שלו לבין ספר אנטומיה הנכנס לכל מיני פרטי פרטים של הגוף שלא מורגשים אצל בובות. אז מה יותר אמיתי: בובה או ספר אנטומיה מסובך? כן, הספר אנטומיה.
המושג "הסתבכות" אצל הרב קוק תמיד קשור לספר הזהר בו כתוב ש"נימין דזעיר מסתבכן דא בדא" - 'השערות של הזקן הם מסובכים'. כל מי שיש לו זקן יודע שהשערות של הזקן הן יותר מסובכות לעומת השערות של הראש. זה מכוון כנגד יעקב אבינו, שעליו הרב צבי יהודה אמר שבעוד שאברהם אבינו הוא ענקיות של פעילות ויצחק אבינו הוא ענק של נפעלות, יעקב אבינו הוא ענק של סיבוכים. מיעקב אבינו אנחנו לומדים מה זה לחיות במציאות מסובכת.
פעם הפילוסוף היה נחשב לפסגה הרעיונית של החברה, ובימינו זה לא ככה. יש לזה סיבות שהן פנימיות לפילוסופיה בעצמה. במיוחד הייאוש הפוסט-קאנטיאני. בעוד שבסוף המאה ה-16-בתחילת המאה 17 האמינו שאפשר לחדש את המחשבה ולהגיע סוף סוף למסקנות ברורות, אחרי 200 שנה של חיפוש, הגיעו למסקנה שכל ההכרות הן סובייקטיביות ולכן אי אפשר לדעת כלום באופן אובייקטיבי. זה גרם לנפילת מעמדה של הפילוסופיה אצל רבים. אחר כך קמו שיטות פילוסופיות רבות, כמו פיכטה, הגל, ברגסון ועוד (במיוחד הגל) שחלקו על קאנט, אבל המעמד של הפילוסופיה לא נשאר כמו שהוא היה קודם. הפילוסופיה המרכזית נהיתה פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית המדברת על החוויה האנושית וכבר כמעט ולא מתיימרת לקבוע את המציאות כמו שהיא. לפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית יש אפילו ענף, הנקרא פנומנולוגיה, מלשון 'פנומן' (הופעה, תופעה), שחוקר את המשמעות שהאדם נותן לקיום ולא את המשמעות של האדם.
"...אין דרך רפואת הלבבות הנבוכים בא רק מבירורים של מופתים מופשטים ועניני חכמה נעלים לבדם,..."
לא מספיק לומר ש"יש לי הוכחה למציאות ה'" - זה לא מה שרוצים לשמוע.
"...כי אם צריך לעשות עיקר, דבר שהוא קיים לעד ולא יתכן לשום אדם בעל תכונה אנושית להכחישו, והוא היושר והצדק".
יש הכרה מוסרית. ההכרה המוסרית ממלאת את הלב - גם של האתאיסטים ושל אלה שכבר לא מאמינים ביכולות של הפילוסופיה. ההכרה המוסרית, שיש טוב ויש רע, עדיין נשארת דומיננטית אצל רוב בני האדם.
"היושר והצדק הם עומק החכמה ויסודה, ורק על פי הם נוכל לבוא בדין עם כל אדם, שאין לך אדם שלא מחויב ליתן אל היושר והצדק את חוקיו".
יש כאן שני דברים. הדבר השני - "שאין לך אדם שלא מחויב ליתן אל היושר והצדק את חוקיו" - אבל יש כאן עוד משהו. הרב אומר שהיושר והצדק הם עומק החכמה ויסודה - כלומר, בסופו של דבר החכמה היא תולדה של המוסר ולא ההיפך. זו אמירה יהודית.
למשל, הפילוסוף עמנואל קאנט הגיע למסקנה שהשאלה 'האם העולם קדמון או נברא' היא מה שנקרא אנטינומיה - כלומר, שאלה שבאופן מהותי אי-אפשר להכריע בה לפי השכל. (לפי קאנט יש ארבע אנטינומיות אחת מהן. אצל הרמב"ם קוראים למושג הזה 'מעמד שכלי' - מקום שבו השכל עומד מהליכתו).
אם כך, אז איך הקב"ה ברא את העולם? אומרים (בתור בדיחה) שכאשר הקב"ה רצה לברוא את העולם, לרגע אחד היה לו היסוס והוא אמר לעצמו: "הרי בספר "ביקורת התבונה הטהורה" של עמנואל קאנט נאמר במפורש שמא שאני רוצה לעשות זה אנטינומיה! אז איך אפשר לברוא?! רגע, אבל אני לא רוצה לברוא מסיבות פילוסופיות אלא מסיבות מוסריות! אז אני אברא את העולם, ושאחר כך אנשים יכתבו דוקטורטים בשביל ליישב את הקושיה של קאנט". כלומר, המוסר קדם לחכמה, או בשפת הקבלה, כתר הוא למעלה מהחכמה (בסדר הספירות).
הרב קוק כתב בספרו "אדר היקר" שעיקר הכפירה בימינו זו הכפירה המוסרית ולא הכפירה השכלית. זה קצת שונה ממה שהוא כותב בספר "אורות", שחוסר הבירור השכלי של מושג הא-לוהות הוא השורש לכל העיוותים שבחיים. אפשר לומר שיש לרב מעין אמביוולנטיות בנושא - לפעמים הוא תולה את כל העיוותים שבחיים בחוסר הבירור השכלי ולפעמים בחוסר הברור המוסרי. בכתבים של הרב אין הכרעה בנושא.
"על כן, בתור שער להיכנס לשמירת התורה ויראת ה'..."
כלומר, אם רוצים לגרום לאנשים לקיים תורה מצוות...
"...עלינו לברר את החיובי התורה כולם, בין חובות האיברים, לבין חובות הלבבות שבה, על פי חוק דרישת הצדק והיושר".
כמה עשרות שנים לפני הרב קוק קמה בליטא תנועת מוסר בראשות רבי ישראל סלנטר. היא קמה בתור תנועת תיקון פנימית בתוך היהדות הליטאית. לעומת החסידים שדגלו בשמחה בעבודת ה', המתנגדים אמרו שצריך רק ללמוד תורה. מרוב 'רק ללמוד תורה' נוצרו אצלם יבשות, עצבות ופורמליסטים של ההלכה. ואז קם מתוך המתנגדים רבי ישראל סלנטר ואמר שצריך להיזכר במוסר. המוסר אצל רבי ישראל סלנטר כלל במפורש הרבה עניינים חברתיים, עניינים של צדק חברתי. למשל, הוא הדגיש שתשלום בזמן של משכורת לפועל זו מצווה כמו שהנחת תפילין זו מצווה - אז למה מקפידים על השני יותר מאשר על הראשון?!
אילו היו שומעים יותר לרבי ישראל סלנטר, אולי התנועות הסוציאליסטיות והקומוניסטית היו מושכות אליהן פחות לומדי תורה - כי בבית המדרש הם לא מצאו תשובות לשאלות בוערות על צדק חברתי, הנושא שבער בהם. מצד האמת, השאיפה הגדולה שלהם לצדק חברתי באה ממה שהם למדו בבית המדרש, אבל מתוך הלימוד שלהם הם לא ראו באופן גלוי כיצד זה ניתן להיעשות ואיך דווקא בבית המדרש, ולא בחוץ, ניגשים לשאלה הזאת בצורה נכונה.
הרב קוק הולך יותר רחוק מרבי ישראל סלנטר. רבי ישראל סלנטר אמר שבתורה יש מצוות של צדק חברתי, אבל יש גם מצוות שאינם כאלה. הרב קוק אומר שהיום יש צורך להסביר את כל התורה כולה ע"פ הצדק החברתי והמוסר. (למשל, היום אנשים שואלים איך זה הגיוני שלוקחים אחוז מהיבול של החקלאים וזורקים אותו במקום לתת לעניים מסכנים - כלומר, מבקשים לראות קשר בין מצוות התרומות והמעשרות לבין מוסר).
"בין חובות האיברים, לבין חובות הלבבות" - הביטויים הללו הם מספר "חובות הלבבות" של רבינו בחיי אבן פקודה. בספר "חובות הלבבות" נעשה לראשונה חילוק בין "חובות האיברים" - הלכות מעשיות - לבין "חובות הלבבות" - מצוות מוסר ואמונה (במה להאמין, איזה מידות לתקן, איך לתקן וכד') - שהיו אז תחום אחד, ולא שני תחומים כמו היום. הרב קוק אומר שגם את חובות האיברים וגם את חובות הלבבות צריך לבאר ע"פ חוק דרישת הצדק והיושר.
"ולביאור זה,..."
איך נותנים מימד מוסרי לכל מצוות התורה?
"...תעזור הרבה התבוננות בטעמי תורה..."
צריך לעסוק הרבה בטעמי המצוות.
"...ובייחוד, הצד הלאומי שבהן".
"הצד הלאומי" - הרב קוק מסביר במאמרו "טללי אורות" שאפשר לחלק את טעמי המצוות ע"פ ארבע דרישות של נפש האדם: הא-לוהית, הדתית, הלאומית והמוסרית. מ"טללי אורות" ושאר כתבי הרב קוק משתמע שלכל מצווה ומצווה יש ארבעה טעמים לפי הדרישות הללו. היסוד הלאומי עניינו הכלל. היום הצדק זה לא רק לתת צדקה למסכן פרטי - כי זה לא פותר את הבעיה הכללית של קיום אנשים רעבים בחברה. הפתרון של הבעיה הכללית תלוי במשטר הכלכלי והחברתי, באומה שלמה. לכן היסוד הלאומי שבמצוות מחובר במידה רבה ליסוד המוסרי.
שאלה: למה הרב קוק לא ממשיך עם הצד האוניברסלי של המצוות?
תשובה: הוא כן ממשיך עם הצד האוניברסלי. אלא שבימי הרב קוק הסוציאליזם היה לאומי. הציונות החילונית היתה סוציאליסטית באותם הימים. לכן שכשהיית מדבר עם הציונים הסוציאליסטים על משהו לאומי, זה לא היה נעצר, כי זה היה נתפס כחלק ממאבק הפרולטריון הבינלאומי.
"כשישתלם האדם בשמירת התורה על פי ההכרה של דרישת היושר הטבעי, יעלה בזה ממעלה למעלה עד שישכיל גם כן טהרת יראת ד' ואהבתו".
דברי הרב קוק כאן שונים מאוד ממה שאומרים הרבה דתיים. הם אומרים שיש מוסר כללי, טבעי, ויש מוסר א-לוהי, ואף על פי שבמוסר הא-לוהי יש לכאורה דברים שסותרים את המוסר הטבעי, אין לנו אלא המוסר הא-לוהי. הדברים הללו מאוד רחוקים ממחשבתו של הרב. לפי הרב קוק, אין לוותר על המוסר הטבעי בהסברת המצוות כולן ויש לתרץ את כל הקושיות בנושא. זה בא להרחיב את תפיסת ההשגחה הא-לוהית כי הקב"ה פועל בכל המישורים כולם ופעולתו מקיפה גם את המוסר הטבעי.
אם על מנת להוכיח את עליונות התורה מנתקים אותה מן המוסר הטבעי, זה הופך אותה לסקטוריאלית - זה שם אותה בסקטור מוגבל, כאשר היא כוללת את כל דרישות החיים, כל דרישות הנפש.
שאלה: הרב הזכיר קושיות על הסבר מצוות לפי מוסר טבעי. אפשר דוגמא?
תשובה: למשל, חבר כנסת אחד שאמר לי, שאי-אפשרי להסביר את התורה לפי מוסר טבעי, כי התורה אומרת לעשות דברים לא מוסריים, כגון לשלוט בעם אחר. וכיוון שהוא רוצה לשלוט בעם אחר, הוא מוכן לוותר על המוסר הטבעי. אז התשובה היא שאמירתו היא סקנדל, והוא צריך ללמוד את דברי הרב קוק שאומר, שיש לנו זכות, ואפילו סוג של מחויבות, לשלוט בעם אחר, וצריך להבין מהו היסוד המוסרי של הדרישה הזאת.
או, למשל, מה ההסבר המוסרי של המצווה להרוג את עמלק, כולל תינוקות עמלקיים, במלחמה נגד עמלק? נכון שזה יכול להיות מזעזע, אבל מי אמר שבגלל זה זה לא מוסרי?! אם השמדת עמלק זה מוסרי, אז גם הריגת תינוק עמלק זה מוסרי. מי שמבין שעמלק הוא רע, אז גם ברור לו שצריך להשמיד אותו טוטאלית. אדרבה, אם אתה עושה את זה בלי שום רקע מוסרי שיסביר לך את זה, זו בעיה וזה מה שמזעזע. מי שחושב שאסור להרוג תינוק עמלקי בכל מחיר, הוא חושב את זה כי הוא לא רצה לחשוב יותר לעומק. זה מה שהרב קוק אומר: שאם אתה לא רוצה לחשוב, אז יהיו אחרים שלא ירצו לקיים את התורה. אז צריך לברר מה זה עמלק, באיזה מקרה הורגים תינוק עמלקי וכו'...
גם בתוך המוסר הכללי יש היום הרבה הסתבכויות ביחס להגדרות המדויקות. למשל, כולם מסכימים שלא טוב להרוג אבל לפעמים צריך. מתי בדיוק? פה גם אצל אנשי המוסר הכללי הדברים מסובכים וצריכים בירור. גם בירור המוסר הא-לוהי אינו פשוט כי התורה כוללת מכלול שלם של ערכים.
שאלה: לפי מה נקבע המוסר האנושי?
תשובה: המוסר האנושי נקבע לפי הצטברות הניסיון המוסרי לאורך הדורות, במשך אלפי שנים. אנחנו רואים שבאופן הדרגתי הנשמה של האדם הולכת וחודרת לתוך ההכרה. בתקופות קדומות היה מקובל להקריב תינוקות למולך, לתת לזקנים למות בשלג וכד'. אנחנו רואים שבמהלך ההיסטוריה הייתה התפתחות בנושא והיום דברים כאלה כבר אינם מקובלים בחברה האנושית. עוד דוגמה היא קניבליזם. קניבליזם בחברה האנושית נמצא בנסיגה: היום כמעט ואין חברות קניבליות, וגם כשיש, הן לרוב מסתירות את זה. אז זה סימן שהעולם בכל זאת התפתח בכיוון חיובי, הנשמתיות של האדם הולכת וחודרת לתוך ההכרה, ויש התקדמות מוסרית. גם בתוך התהליך הזה יש נסיגות. הרי לא אמרנו שההתקדמות היא מונוטונית עולה. היא מתנדנדת (כמו פונקציית הסינוס), אך בסופו של דבר עולה.
גם בהלכה נעשה בירור עם הזמן. יש סוגיות הלכתיות שמתבררות עם הזמן ויש הלכות שכבר הוכרעו.
שאלה: האם קובעים מוסר אנושי פשוט לפי מה שכל העולם מסכים עליו?
תשובה: לא בדיוק. עובדה שלפעמים בחברה אחד המוסר שונה לחלוטין מהמוסר בחברה אחרת.
שאלה: האם אוכל לא בריא זה גם לא מוסרי?
תשובה: גם לאוכל לא בריא יש תפקיד חשוב שכולל היבט מוסרי - תפקיד הקיום.
"כשישתלם האדם בשמירת התורה על פי ההכרה של דרישת היושר הטבעי, יעלה בזה ממעלה למעלה עד שישכיל גם כן טהרת יראת ד' ואהבתו".
"יראת ה' ואהבתו" - גם הן הכרות מוסריות. אהבה ויראה אלו מושגים מוסריים.
"אבל, כדי להניח מקום אל דרישת הצדק והיושר - שנוכל לזכות על ידה את כל בני עמנו לשוב בתשובה שלמה לתורת השם יתברך ושלימות שמירת ברית ד' אשר עמנו - עלינו לסקל את דרך הדרישה הטבעית מכל אבני הנגף שיכולות להימצא באופן הציורים של היושר הטבעי עם הסכמת דרכי התורה".
כאן צריך עבודה כדי לברר מה היושר הטבעי דורש ומה התורה דורשת. יש הרבה אבני נגף, הרבה ניגודים לכאורה, אז זה עבודה של תלמידי חכמים לעסוק בנקודות האלה.
"והוא על ידי מה שנבאר יפה את המושגים שנראים כסותרים את חקי המוסר הטבעיים מפני הבנה בלתי שלמה בתורה, כמו שהשתדלו הראשונים ז"ל להתאים דרישת הפילוסופיה אל התורה בכל האפשר, כענייני ההגשמה וההתפעלויות בחוק השם יתעלה".
כנראה הרב קוק חשב פה על הרמב"ם. הרמב"ם עסק הרבה בהתאמה (מקסימלית, לא מוחלטת), בין ההיגיון הפילוסופי לבין התורה. כך גם עלינו לעשות התאמה בין הדרישות של המוסר הטבעי והיושר והצדק.
שאלה: מה עלי לעשות אם יש מצווה שלפי דעתי אינה מוסרית?
תשובה: אתה בעצם שואל האם צריך לקיים את מצוות התורה אפילו אם לא יודעים את טעמן. מצד אחד, ברור שסמכות התורה היא סמכות שלא שואלת אותך האם אתה מבין או לא מבין. מצד שני, להחליט לא להבין את טעמי המצוות - זה רע. דרישת טעמי המצוות היא חלק אינטגראלי של עבודת ה'. אם אתה לא רוצה להבין מה היסוד של הדברים, אתה גם תטעה בדברים עצמם. כי יש לנו כלל: לא בגלל שדבר הוא כתוב הוא אמת, אלא מפני שהוא אמת הוא נכתב, ולכן אתה צריך לראות את האמת שבו.
פעם הרב שלמה זלמן אוירבך נתן שיעור בגמרא. הוא לימד סוגיה שלמה, ופלפל בה, והגיע למסקנות. ואז הוא אמר שכיוון שהמסקנה לא מוסרית, סימן שלא הבנו את הסוגיה. ואז הוא למד את הסוגיה מחדש כדי להגיע למסקנה אחרת. נשאלת השאלה: מאיפה הוא ידע מה מוסרי ומה לא מוסרי? הוא לא אמר: 'זה כתוב בתורה ולכן זה מוסרי' - כי הוא היה חכם אמיתי.
אגב, הרב קוק עסק הרבה מאוד בשאלות האלה. למשל, יש באיגרת כ' (ב"איגרות הראיה"), הערה מאוד חשובה:
"והנה כדי למלא במעשה את השלטון הלאומי, צריכים שיהיו כוחות האומה בתכלית השלמות".
יש דברים שאתה יכול לעשות רק אם אתה שלם.
"אומנם למונעו לגמרי, גם כן לא יתכן. כי האופי הרוחני של האומה הוא ברוך ד' תמיד וחי ודוד מלך ישראל חי וקיים. על כן זו היא עצת ד', שהפליא עצה הפליא תושייה. שכפי אותו המיעוט שכוחות האומה מתמעטים, כן יהיה נגרה כוח היכולת..."
ככל שהאומה יותר חלשה, כך יש לה פחות יכולת להוציא אל הפועל את הנאמר בתורה.
"...ומניעת היכולת,..."
שכשאנחנו לא יכולים לעשות משהו,
"...יהי לנו לעדה על חפץ ד'".
זה מעיד שזה מה שה' רוצה. הוא רוצה שלא תוכל. רוצים מאוד לסקול מחלל שבת, אבל אי אפשר?! סימן שה' לא רוצה.
"ומניעת החפץ - יש לה הרבה דרכים, לפעמים מניעה מעשית, כמו יראת מלכות, וכדומה..."
למשל, שישימו אדם בכלא לדוגמא, אם הוא יעשה זאת.
"...ולפעמים מניעה רוחנית, שמהם היא ג"כ המצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע. וכשישנן מניעות כאלה הננו מרוצים בזה..."
כלומר, 'איזה יופי שאנחנו לא יכולים לעשות את זה!'.
"...מפני שאנחנו מכירים שכך הוא רצון ההשגחה העליון המונע בעיתים כאלה. ואך בזה אנו מוצאים בירושלמי, (סנהדרין כ"ז, הלכה ב'), שר' שמעון בר יוחאי שמח על נטילת הדינים בישראל לשעתם,..."
היתה תקופה שהגויים לא נתנו לדון לפי דיני תורה.
"...משום דלת אנא חכים מידן".
כלומר, אין אנו מספיק חכמים כדי לדון על פיהם. אפשר להגיד שרשב"י שמח שבטלו דיני ממונות מישראל. רואים שהרב קוק השקיע מחשבה מאוד רצינית בדברים האלה. זה לא המקום היחיד בכתביו בו הוא דן בנושא הזה, יש עוד הרבה.
גם באורות הקודש, חלק ג' (עמ' שי"ח), הרב קוק כותב על אהבת הבריות:
"היא צריכה לעמוד בניסיונות קשים מאוד, לנצח סתירות רבות המפוזרות כצורי מכשול במאמרים בודדים, בשטחיותם של כמה הלכות, ובהמון השקפות הבאות מהצמצום שבחלק הגלוי של התורה, והמוסר הלאומי".
אהבת הבריות צריכה להתמודד עם קשיים אובייקטיבים, שהשטחיות של טקסטים מפורשים בתורה לכאורה עומדת מולם.
נחזור לספר "לנבוכי הדור":
"על כן, הרחבת טעמי תורה ומצות וההשויה וההרחבה של אורחות המוסר הטבעיות על פי דרכה של תורה, המה עקרי העבודה שעלינו לעבוד בדורנו בכתיבת ספרים המביאים לתיקון הדור".
תלמידי חכמים צריכים לעסוק בהתאמות בין המוסר הטבעי לבין התורה, כשם שהרמב"ם ניסה להעמיד את הפילוסופיה הכללית האריסטוטלית עם דרישות התורה.