עיר הנידחת והשימוש בשיער הרוגיה

י"ב באדר תשס"ז

שאלה:

ברצוני לשאול אודות סוגיה שמביך אותי מאז שהתוודעתי לקיומה. לא מכבר מצאתי בכתבי הרמב"ם התייחסות מפורטת לסוגיית דינה של עיר הנידחת. עיר כזו, שמעל מחצית תושביה הינם עובדי ע"ז, יש להשמידה כולה. על נשיה וטפה. (מדובר בעיר יהודית, באה"ק בלבד).

איך אפשר לקבל דין חמור זה? מה פשעם של מי שלא חטאו?

ומעבר לכך, האם גם כיום, לכשיקום משטר אמוני-תורני, האם יש לנהוג כך כלפי ישובים שיוגדרו כעיר נידחת? והלא הדברים אינם משל, אלא מציאות. הולכים ומוקמים ישובים (בינתיים קהילות) של 'יהודים מאמיני ישו', שזוהי ע"ז לחלוטין. וישנן קהילות שעשויות להיות ישובים קהילתיים של מאמיני כתות הודיות, ר"ל, ועוד ועוד.

האם כל אלה דינם יהיה הריגת הקהילה? או שמא בזמננו אין מקום לדינים קשוחים שכאלה?

ושאלה אחרונה בעניין העיר הנידחת: הרמב"ם כותב ששיערם של כל המומתים בעיר כזו מותר להנאה. איך אפשר לתאר דבר שכזה, - שימוש בשיער המוני יהודים מומתים, גם אם חוטאים הם בחטא הע"ז? האם אין עולה בזיכרון פשעם הנורא של הנאצים שאספו את שיער היהודים המומתים במחנותיהם?

מה אפשר בכלל לעשות בשיערם של המונים מומתים? ואיך אפשר בכלל לדון בשאלה שכזו? האם אין כאן חילול כבוד המת, כשהמת הוא המון מתים-מומתים?

סליחה על השאלה הרגישה, אך אני רוצה להיות מסוגל להתמודד גם עם שאלות קשות וסוגיות מביכות ומכאיבות בדברי הרמב"ם וחכמים אחרים, ענקי המחשבה והרוח המבארים לנו את דברי תורנתו הקדושה.

תשובה:

עיין אגרות ראיה חלק א עמ' ק בעניין המלחמות. ובמאמר "על דעת ה' ומלחמות ה'" ב"מאמרי הראיה". ובמשך חכמה על הכתוב "ונתן לך רחמים" שנאמר בענין עיר הנידחת. ולעניין הרלבנטיות של הדין, עיין אגרת כ של הרב קוק. בעניין השימוש בשיער, ברור שהדברים רומזים לסוד עליון, שגם בעומק הקליפה האלילית יש שורש טהור, שהשיער, המכוון להשגות עליונות בספר הזוהר, רומז להן. אנא עיין היטב בכל המקורות שהפניתי אותך אליהם.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)