הרבי נחמן מברסלב ותורתו

כ"א באדר, א' בניסן, י"ב, כ"ב באייר תשס"ז, ח' באדר א' תשס"ח, ו', ז', ט' בחשון, א' בניסן תשס"ט, י"א באב תש"ע



שאלה 1:

1. איך הרב מסביר את פריחת תורת הרב נחמן מברסלב בשנים האחרונות?

2. מהי נקודת האמת בתורתו?

3. מה הם חסרונותיה?

תשובה 1:

1. יש בקשת העצמה הפרטית.

2. תורתו חושפת את החופש הנשמתי.

3. היא מדלגת על המימד הרציונאלי.



שאלה 2:

מדוע חסידות ברסלב לדעתך אינה רציונאלית?

תשובה 2:

אינני יודע אם אמרתי שחסידות ברסלב אינה רציונלית. מה שברור הוא שהיא שואבת את הכרתה ממעיינות אינטואיטיבים, למעלה מהניתוח השכלי.



שאלה 3:

נישלחה שאלה לכבוד הרב בנושא פריחתה של חסידות ברסלב. הרב טען שהחסרון שלה שהיא מדלגת על המימד הראציונלי האם הרב יוכל לפרט?

תשובה 3:

כוונתי להסברה הבנויה על קשרים אסוציאטיבים, כעולה מהביטוי "בחינת" החוזר תמיד בליקוטי מוהר"ן. כמו כן השמחה בכל מחיר, אפילו על חשבון המעורבות בין הבריות.



שאלה 4:

קראתי קטע מליקוטי מוהרן (קכ"ג): "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו - לקשר עצמו לצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלתי לנטות, חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סיפרי פרשת שפטים): אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'. ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור, וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמי, אינו בשלמות, ואינו מקושר להצדיק..."

אני משערת כי די ברור למה קטע זה בילבל אותי מאוד - עד עכשיו הייתי בטוחה כי השכל הוא הנכס הכי יקר שלי ושבאתי לעולם על מנת להתקדם בעזרתו ולדעת את ה'. ואפילו שאני שומעת מרב גדול משהו "שלא מסתדר לי" אני לא אמורה לקבל הכל בצורה עיוורת אלא לברר ולחפש איפה המכנה המשותף בין האינטואיציה שלי לדברי אותו הרב. מה דעת הרב בעניין?

שאלה נוספת: האם כולנו, 99% מעם ישראל שלא מקושרים לשום צדיק, לפחות לא באופן שמתאר רבי נחמן, סתם מבזבזים את הזמן?

ולבסוף: האם אחרי הרב קוק תורתו של רבי נחמן "פחות אקטואלית" כי חוברה בזמן גלות? מה אנו, כממשיכי דרכו של הרב קוק, צריכים ללמוד מרבי נחמן, אם בכלל?

תשובה 4:

אסור לתלמיד לקבל את דברי רבו אם יש לו קושיות עליהם. כך כתב ר"ח מואלוז'ין בספר רוח חיים. ובספר אם הבנים שמחה הביא ראיות רבות לכך. תורת רב נחמן היא התמודדות מעמיקה עם הכפירה. מבשר הרב קוק.



שאלה 5:

כיצד לפי הרב עלינו להתייחס לאמירות מסויימות של רבי נחמן מברסלב כגון: "אפילו אם האריז"ל והבעש"ט היו בדורי לא היו משתווים עימי" וכדומה? הרי מקובל בכלל ישראל שהאריז"ל הוא הארי בענייני פנימיות התורה וקבלה? האם באמת צריכים להתבטל כל גדולי ישראל בפני ר' נחמן?

תשובה 5:

אלה ביטויים של מודעות גבוהה למעלת נפשו. אין להתרגש מזה יתר על המדה.



שאלה 6:

1.בחסידות ברסלב אני מוצא עצות מעשיות להתמודדות עם אתגרי החיים כגון משברים, תיקון המידות, איך להתייחס לכל מיני מצבים בחיים וכו'. היכן אני יכול למצוא נושאים אלו בתורת הרב קוק?

2. בראיון לרדיו ברסלב הרב אמר שחסידות ברסלב "היא הגשר החי בין תורת הבעש"ט לבין תורת הרב קוק". האם הרב יכול לפרט?

תשובה 6:

1. מידות הראיה.

2. צפה בשיעור שהעברתי על ליקוטי מוהר"ן בד' במרחשוון תשס"ט.



שאלה 7:

רציתי לשאול בנוגע לרבי נחמן וחסידיו:

אני מבין שרבי נחמן היה צדיק גדול ומיוחד וגם הרב קוק הכיר בכך.יחד עם זה, נראה שיש חלק מאמרותיו שנראות קצת דמיוניות ו"חסרות אחריות" מבחינת הסכנה איך ההמון עשוי לפרש דבריו. הרי חז"ל ציוו החכמים להיזהר בדבריהם. למשל אמרות שכל מי שיעלה לקברו מובטח שהוא יגרום לזיכויו או שהוא יוציאו מגיהינום בציציות ראשו וכולי... וכן הנהייה לקברו בר"ה עקב דבריו אילו שמריחה משהו זר ליהדות. לא נראה לי שכך אומה שחוזרת לארצה תיבנה. לי ברור שכוונתו אחרת מאשר כל מיני אנשים לא מעטים מפרשים כפשוטו ממש,אך מדוע התבטא בצורה כזו או שמא ההמון אשם? (כפי שהרמב"ם מסביר באגרת תחיית המתים על חולי הנפשות שיבינו לא נכון גם אם תשדל לדייק ולהיזהר...)

אודה על תשובתך. אין כוונתי לזלזל בגדולי ישראל אבל לאור מפגשים עם עיוותים של חסידים רציתי להבין את הנושא.

תשובה 7:

מכיוון שרצה להועיל לאלה שאמירות כאלה נדרשות להם, לא חשש מהנזק של אחרים. כמו שכתב הרמב"ם על כתיבתו את המורה נבוכים.



שאלה 8:

ר' נחמן כותב, וציינת זאת בשיעוריך, כי כל הלומד בספר מורה נבוכים רואים סימן אפיקורסות על מצחו. כיצד אתה מתייחס לאמרה זו? האם זה היה רק בתקופתו של ר' נחמן אז כשלא כל הדור, כמו היום, היה בבחינת משה שראוי לעסוק בדברים כאלו?

תשובה 8:

הדברים נאמרו לפי המצב בשעתו.



שאלה 9:

בשיחות הר"ן שיחה ה', רבי נחמן מתבטא בצורה מאוד חריפה נגד ספרי החכמה הכללית ורואה בהתעסקות בהם איסור חמור.

הרי תמיד הרב (שרקי) לימד אותנו על פי תורת הרב (קוק) זצ"ל כי אין כל מניעה ללמוד חכמה חיצונית אלא להפך, שיש עינין גדול להקיף את כל החכמות מתוך התבוננות כללית על המציאות שהיא כל כולה פריו של הבורא יתברך. אז איך אפשר להסביר את דברי רבי נחמן זי"ע?

תשובה 9:

ר' נחמן אומר בתורה ס"ד שהצדיק צריך לעיין בדברי האפיקורסות. דורנו הגיע למעלת הצדיק שר' נחמן מדבר עליו, מצד נשמתו הכללית.



שאלה 10:

שמעתי משמו של הרב, שכשנשאל מה דעתו על האומרים כי ר' נחמן מברסלב היה חולה במאניה-דפרסיה ענה שהבנת האומרים כן משולה למה שנמלה המסתכלת על הר מבינה אודות ההר מנקודת מבטה.

ואני שואל: במה זה סותר? הרי גדולתו המופלאה של ר' נחמן לא צריכה להפגע בכהוא זה בעקבות הגדרה כזו או אחרת, כי אמנם יתכן שבאמת מבחינה כימית-ביולוגית אבחון המאניה-דפרסיה הוא אמת ואין בו כדי להגדיר שום פגם אישיותי, מוסרי, ואין בו כדי להחליף את עוצמת הגעגועים של הנשמה למקורה וסלידתה מהעולם הזה מעצם טבעה (אלא להשאיר אותה חשופה ופחות מוגנת ע"י האגו הנפשי הטבעי). אולי אנשים גדולים מועדים יותר למאניה-דפרסיה ולא להיפך. מאניה-דפרסיה היא קושי גדול, לרוב אי-אפשרות לייצב חיים נורמליים, הקשור בין השאר לפעילות לא מאוזנת במח; ישנם צדיקים רבים שחיו חיים מאוזנים והרמונים יותר ביחס לעולם-הזה ועדיין הם צדיקים, ישנם אנשי רוח חילוניים גדולים שתיעבו את העולם הזה אבל נפלו בתהומות חטאים חמורים, כך שלכאורה שאלת הצדיקות ושיעור הקומה לא בהכרח הולכות יחד.

אולי הגדולה היא בהתמודדות, בבחירה של ר' נחמן בדרך המיוחדת של התפילה והתבודדויות כמפלט יחידי להצלה, ולא בבחירה לפגוש את העולם הזה כמקום כל-כך מטריד.

תשובה 10:

הטיעון על חולי נפשי אצל רבי נחמן עניינו לטעון שאין ערך רוחני אמיתי למשנתו כי אינה אלא מחלה. אם תאמר שההגדרה של התהליכים הביו-כימים זהה אצל חולי הנפש ולהבדיל אצל רב נחמן אין בכך כדי להגדירו כמאנידפרסיבי.



שאלה 11:

האם אפשר להסביר שעניין המחלה אינו תוספת של הזיה על גבי החיים הנורמלים השקטים, אלא ערעור המנגנון הקליפתי הקשיח של האישיות שנועד להגן עלינו מפני המתח והלחץ הכביר בו אנו נתונים בעצם קיומנו (כמו צוללן במעמקים)? כלומר - האדם 'החולה' הוא למעשה האדם 'הרגיש', מודע לנשמתו, ולמצוקתה וכו'. בפועל, רוב האנשים החולים האתגר הזה גדול עליהם, אין להם כח להתמודד כר' נחמן, ניטל מהם כושר התפקוד ולכן הם מוגדרים כחולים אבל אין זה מורה על העדר ערך אמיתי לרעיונותיהם. וכן הגמרא בברכות "אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין". באופן דומה - יתכן וסמי הזיה חושפים את הנשמה למראות אמיתיים שקיימים במימדים רוחניים בחי' חלום אחד לשבעים מנבואה (כפי טהרת כח המדמה), הרי אין איש מדע שיכול להסביר את התפר בין החוויה הסובייקטיבית לתהליך האובייקטיבי. כלומר, אף אחד לא יודע האם שחרור הורמון מסויים או מוליך עצבי וכדו' גורם לקילוף המסוה מעל הנשמה או מוסיף עליה דמיונות שוא.

תשובה 11:

אין בדבריך ראיה שזה תמיד כך. אדרבה, סביר להניח שהרגישות היתירה גם מולידה שקרים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)