אותנטיות הסיפורת בתלמוד

כ"א, כ"ח באדר, א' בניסן תשס"ז

שאלה 1:

כפי ששמעתי בשיעור של הרב, הרב סובר שהסיפורים בגמרא אינם מקפידים על דיוק היסטורי, שכן ישנם מפגשים בין אנשים שלא ייתכן. כדוגמא, הרב הזכיר שהגמרא מחליפה את ינאי המלך עם קודמו. אם כן, מדוע הגמרא עושה זאת ואינה מציינת את האישים האמיתיים בסיפורים? הרי כך הגמרא נראית פחות אותנטית ומדוייקת ופתוחה להרבה יותר מתקפות.

תשובה 1:

מטרת התלמוד להעביר את הנרשם בנפש האומה, מה שלפעמים מצריך קיצורי דרך הסטוריים.



שאלה 2:

הרב הסביר שהגמרא מתארת רשמים של נפש האומה ולצורך כך לא מדייקת מבחינה היסטורית בארועים שעליהם היא מספרת. את אותו דבר יכולים לטעון הנוצרים והמוסלמים שבכתביהם יש גם שיבושים של אירועים היסטוריים ולהסביר זאת כ"קיצורי דרך".

תשובה 2:

נכון, אז מה?



שאלה 3:

יש בזה בעיה לדעתי. אם אנו באים לסתור את כתבי הנוצרים והמוסלמים בגלל אי-דיוקים היסטוריים שנמצאים אצלם.

תשובה 3:

לא משום כך אנו סותרים אותם אלא משום שדבריהם אינם מוכחים ומנוגדים לתורת משה.



שאלה 4:

ברצוני לשאול את הרב האם מוכרת לו סוגיית אמיתות פגישתם של שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון אשר מסופרת לנו במגילת תענית.

השאלה עלתה לי לאחר קריאה ספרו של הרב בנימין לאו "חכמים" – ימי בית שני, בספר מתאר הרב את דמותו ותקופתו של שמעון הצדיק ובין השאר מספר על הפגישה המדוברת, הרב כותב (עמ' 41) "גם אם ההסתברות ההיסטורית למפגש בין שמעון הצדיק לאלכסנדר הגדול אינה גדולה, יש להבין את מניעם של חז"ל להפגיש בין השניים", לאחר מכן ממשיך הרב בתיאורו המרתק של העניין, ובהערה שמפנה אותנו (הערה 13- פרק ראשון,ע"מ 87) כותב בין השאר לאחר מראה המקור של הסיפור ("מגילת תענית ומדרש רבה י"ג ה ועוד"), כי "ברור לכל שמפגש זה לא יכול היה להתקיים בהיסטוריה (ראו הערותיה של ו' נעם, מגילת תענית, עמ' 262-265), אולם לנו חשובה מסורתם של חז"ל שביקשו לעמת את השניים כמייצגי עימות ומעבר בין תקופה לתקופה".

וגם, בהמשך אותו פרק על דמותו של שמעון הצדיק מספר הרב (עמ' 42) על מסורת בידינו (סוכליון למגילת תענית כב שבט, סוטה ל"ג ע"א) שבימיו של קלגולה, כ 450 שנה מאוחר יותר לאלכסנדר (!?) "שבימיו נשלחה משלחת להפר את עצתו הרעה להעמיד צלם בהיכל, ובראש המשלחת מעמידה המסורת את אותו שמעון הצדיק (!?).

קריאת שורות אלו ותיאורו של הרב העמידה בפני שאלות והרהורים קשים על עצם נאמנות של המקורות התלמודיים (שלפני זה נראו לי כנאמנים ביותר) כמסמכים היסטוריים, אני מבין את רצון הרב שרצה להראות את העניין מבחינה פילוסופית כנסיון העמדה של חז"ל לעימות שני דרכי עולם ששני אנשים אלו יצגו בחייהם, אך הדבר גרם לי להרגשה כבדה מאוד של חוסר אמון כלפי כל ה"מערכת".

אני חייב להגיד כי בשאלה זו אין ח"ו שום התרסה כלפי הרב בנימין לאו וכי אני מאוד נהנתי לקרוא את ספרו המדובר אך ההרגשה הזאת מטרידה אותי כבר זמן רב ואינה נותנת לי מנוח.

אשמח מאוד לשמוע דעתו של הרב בעניין מסורות אלו וכיצד אוכל להחזיר לעצמי את הרגשת הביטחון כלפי המקורות התלמודיים)

אני מאוד מתחבר לגישתו בנושא האומרת כי חז"ל אינם מורי היסטוריה וגם לא התכוונו להיות, הדבר היחידי שמאוד גרם לי שאלות הוא דווקא מקרה ספציפי זה שהוא מובא (כך לפחות היתה דעתי) כמקרה היסטורי מובהק שגם (לפי הבנתי את המסכת) מובא ע"י חז"ל כטיעון בדיון הלכתי במסכת יומא (סט' ע"א), ובכך גם משפיע על אופן קביעת ההלכה ( התמיהה שלי כמובן האם יכול להיות שאירוע היסטורי שלא התקיים יובא כטיעון ? ועוד בענייני הלכה?), וכך גם הימצאותו של הסיפור במגילת תענית שכפי שהבנתי, אחד מתפקידי המגילה היתה לסקור את התאריכים בהם עם ישראל לא יתענה בגלל האירועים שקראו בהם, (התמיהה שלי כמובן האם יכול להיות שיובא בפני העם אירוע היסטורי כזה או אחר אשר לא היה ולא נברא ויקבע שעל פיו לא יתענו אנשים בתאריך זה?) אני חייב להודות שעוד לא הספקתי לעיין במקור שהרב הפנה את הקוראים בדבריה של ורד נועם ואעשה זאת בהקדם האפשרי.

אך בכל זאת האם חז"ל ביססו מנהג על אירוע ספציפי זה שלא היה בהיסטוריה? זה הדבר שבעצם גרם לי הרהורים כה מרחיקי לכת לגבי עצם האמינות של דברי חז"ל כמעבירי היסטוריה.

תשובה 4:

אין שום סיבה לחשוב שהסיפור על שמעון הצדיק ואלכסנדר איננו היסטורי. יצויין שקליארכוס, תלמידו של אריסטו, שהיה גם מורו של אלכסנדר, מספר על פגישה בין אריסטו לבין יהודי חכם בשם שמעון.

על קליגולה, בהחלט יתכן שחל שיבוש בשמות. אציין רק שמשלחות כאלה נשלחו אל קליגולה, כשבראש אחת מהן עמד פילון האלכסנדרוני.

מלבד זאת, אפשר בהחלט להביא ראיה הלכתית מסיפור שלא היה, כי גם אם לא היה, המספרים אותו היו. ויש להסביר מה הם סברו שמותר להלכה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)