הרב אורי שרקי

טבעיות מוסריות ותרבות

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", א' באלול תשס"ג




החיים התרבותיים המתחדשים, יש שהם מקהים את הטבעיות המקורית ולפעמים גם את החוש המוסרי הנעלה. דוגמאות לכך מצאנו אצל הרב זצ"ל באיגרת קעח. תחילה במה שנוגע לטבעיות:

"נודע לי מפי שו"ב (=שוחט ובודק) ספרדי אחד שבא ממערב (=מרוקו) שאצלם פשט המנהג להתיר . (את הריאה) על ידי נפיחה, כפי שהובאה כבר הוראה זו בדברי גאונים קדמאי ובתראי... ובאמת הוראה זו קרובה היא יותר לשיטת התלמוד... ובאמת אין לכחד, שאחינו אלה, הרחוקים יותר ממנו מחיים קולטוריים מחודשים, עמד בם הטיפוס של סידרי החיים שהיו מונהגים בימים הראשונים, יותר ממה שהם עומדים בשלמות צביונם אצלנו."

אך בולטת עוד יותר ההבחנה במה שנוגע לחוש המוסרי האידאלי המתגלה בשימור האופי הקדום של האומה:

"זה השו"ב בעצמו נתקבל פה אצל הספרדים..., והנה היה אצלו מנהג חדש שהשו"ב צריך גם הוא לעשות פעולת השחיטה. אולם במערב אין המנהג כן, אלא החכם, שהוא השו"ב לפי [ה]מובן שלנו, הוא בודק את הסכין, ומוסר אותו לטבח (הקצב), והטבח יודע רק חמשת ההלכות שבשחיטה, שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור, והוא שוחט. והשו"ב בודק את הריאה, ובזה תמה כל עבודתו. והאמת אגיד, שאצלי מוצא חן סדר כזה, וזהו יותר נוטה לרוח ישראל סבא, תלמיד-חכם, איש רוחני, ועם זה קבוע יהיה לעסוק בזניחת בעלי חיים ונטילת נשמתם, אין זה מסכים עם רגשי הלב הצלולים. אע"פ שהשחיטה, ובכלל אכילת בעלי חיים, היא מוכרחת עדיין להיות נוהגת בעולם, מכל מקום ראויה מלאכה זאת להעשות ע"י אנשים שלא הגיעו עדיין להמדה של התעדנות ההרגשה, והמלומדים בעלי המוסר, הדעה והדת, הם ראויים להיות פקידים על שמירת התכונה שלא תהיה ההמתה של בעלי-חיים ברברית, ושיכנס בכל העניין הזה של אכילת הבשר אור אצילי."

הרי שההקפדה על שמירת דרכי אבות, גם במה שאין בו הכרח מצד הדין, היא הערובה להתמדת ערכי יסוד במעמקי הנפש.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)