הרב אורי שרקי

זדונות לזכויות

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", ט"ו באלול תשס"ב




כיצד פועלת התשובה לבטל את החטא מן העולם? הלא המעשה הרע כבר נעשה ברצונו ובהסכמתו של האדם? כיצד אם כן יהפכו "הזדונות לזכויות" כלשון הגמרא ביומא פ"ו, ב? מבאר הרב (אורות התשובה טז, א):

"אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבאה מתוך אמונת הבחירה החופשית של האדם".

כלומר שהמעשה הרע הינו באחריותו המוחלטת של החוטא, שבבחירתו החופשית יכול היה לעשותו או שלא לעשותו. אבל באותה מדה שאנו מאמינים בבחירה החופשית, אנו מקבלים גם את הדעה ההופכית שהכל הוא מעשה ה':

"ואחרי הידיעה הבהירה, שהשאלה על דבר שני הפכים בנושא אחד היא רק תכונה יחסית לנו, לגבי שכלנו המוגבל, ואינה שייכת כלל בחוק בורא כל, אדון כל החוקים וסיבת כל הסיבות, מקור החכמה ובונה התבונה, ברוך הוא, הננו נכונים להבין שיש מקום גם לההשקפה של בחירתו של האדם וחופשו גם לאי-בחירתו ואי-חופשו, והדברים נמשכים מכל הזרמים שבהויה".

מצד זה ניתן לומר שהמעשה הוא באמת מעשה ה'. ובודאי שכל מעשה המיוחס לבורא הינו טוב גם מצד עצמו וגם מצד תכליתו. כדברי יוסף: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשבה לטובה". אלא שכל זמן שהאדם חפץ במעשה הרי הוא נמדד לפי מדתו של האדם, והוא רע:

"אך כל זמן שלא שב האדם מחטאו, לא סדר לו את ארחות תשובתו, הרי הוא מונח תחת הסבל של בחירתו והאשמה של כל מעשיו, וכל תוצאותיהם הרעות מוטלות עליו".

מה שאין כן אחרי החרטה שאז "עקירת הרצון כעקירת המעשה" (מס"י פ"ד) ונידון המעשה בערכו האלוהי:

"אמנם אחרי הארת התשובה מיד נמסרים למפרע כל המגרעות שבחייו, וכל המעשים, שלגבי ערכו של האדם אינם טובים, ותוצאותיהם הן מרות לו, לרשות הגבוה, וכולם נערכים מחוץ ליסוד חפשו בחירתו, ומצטרפים הם לרשות ההנהגה העליונה, רשות הגבוה, אשר 'כל מעשינו פעלת לנו'".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)