היתר מכירה ושמיטה דאורייתא

היתר מכירה ושמיטה דאורייתא

כ"ט באב תשס"ז

שאלה:

יש לי שלוש שאלות בעניין היתר המכירה:

1. הרב דיבר בשיעור על עניין הפולמוס שהחל בארץ בין רבנים שהתירו לבין שהתנגדו, ובין היתר, אמר הרב שהמתנגדים הציגו טענה כבדת משקל באומרם שהקב"ה הבטיח שאם נשמור שמיטה אז יהיה מה לאכול ולא עוד, שהרי הגלות באה בגלל זה שלא שומרים שמיטה אז כיצד אתם (הרבנים המתירים) רוצים להציל את היישוב כשזה עצמו עלול חלילה, להביא חורבן אם אינך שומר שמיטה כהילכתה ותשובת המתירים: שכל מה שהתורה הבטיחה, זה כשהשמיטה היא מדאורייתא (ולכן לא הצליחו חקלאים שרצו לשמור).

ואולם, במקום אחר אומר הרב שאין בעיה לקיים את היתר המכירה גם אם השמיטת מדאורייתא. אז אם כבודו מסביר שכל עניין ההיתר הוא כששמיטה היא מדרבנן , אז מדוע שנקיים ונסמוך על היתר המכירה אם באמת שמיטה תהיה מראורייתא !??

2. בשעור אחר אומר הרב שקיימת טענה חדשה, שחקלאים עושים מלאכות דאורייתא, אז ברור שטענה זו היא הבל וריק ושאין כל בעיה בפירות עצמם לאוכלם כפי שהרב אומר. אך שאלתי היא: אז אולי יהיה מותר לאכול את הפירות, אך מניין שיהיה מותר לסחור בהם? שהרי אסור לסחור בפירות שביעית, לא כן...?!

3. לא ידעתי מה להשיב לשאלתו של יהודי כנגד טיעוני באומרו: "מדוע שאשלם כסף לחקלאי שמחלל שבת?"

תשובה:

1. גם כששמיטה דאורייתא יש תוקף למכירה, אלא שאז נצטרך לשקול אם לא ראוי לסמוך על הבטחת ה'.

2. אחרי המכירה זה לא פירות שביעית.

3. מצוה לקרב בעבותות אהבה תינוקות שנשבו (חזו"א).