הרב אורי שרקי
שמונה עשרה - ברכת משיח בן דוד
ברכת 'צמח דוד' פותחת במילים 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך'. במושג של 'צמיחה' מונחים הזמן וההדרגתיות. אומנם יכולה להיות צמיחה איטית, ויכולה להיות צמיחה מהירה. אנו מתפללים שהצמיחה תהיה צמיחה מהירה - 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח', אבל הדרגתיות מוכרחת להיות. אין ברירה, הגאולה מוכרחת להיות שלא בחפזון כדברי הנביא 'כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו' (ישעיה נב, יב), וזאת משום שלעומת גאולת מצרים שהייתה גאולה ניסית, ואין הנס מתחשב בתהליכים הטבעיים ואיננו זקוק לזמן, הגאולה האחרונה היא דווקא צריכה לגאול את הטבע, והטבע משתתף. מכיוון שהטבע משתתף בגאולת ישראל ובגאולת עצמו, הדברים בהכרח לוקחים זמן, כי כך דרכו של הטבע. אנו מעוניינים בגאולה, לגאול את הכול: את יבוש הביצות, ולגאול את הכלכלה על ידי הקמת בנקים, ולגאול את אומות העולם על ידי שיתופם בהחלטות המדיניות על הקמת מדינה ישראל, וכן אנו מעוניינים לשתף את כל חלקי התרבות, ואת כל המחשבות שהתפתחו במהלך ההיסטוריה האנושית... ועל כן אין ברירה, הגאולה מוכרחת ללכת בשלבים, מוכרחת להתחשב בצורך של חלקי האומה להתרגל לרעיונות חדשים. אי אפשר לעשות גאולה במעוף עין.
אלא שאנו מתפללים שהגאולה הזאת תהיה מהרה. יתכן שגם בתהליך הדרגתי, בכל זאת יהיו מדי פעם קפיצות כדרך שבכל תהליך אבולוטיבי, אחרי הצטברות של תהליך ארוך מתחת לפני השטח, מתבצעת קפיצה. יש מדי פעם במהלך הגאולה גם קפיצות. הדבר יכול להוליד ויכוח בין הנאמנים לתהליך של הגאולה עצמם. נאמר בגמרא (סוטה לז,א) שכאשר עמדו ישראל על ים סוף, בני יהודה ובני בנימין התווכחו מי יכנס ראשון לים. לבסוף בני בנימין קפצו תחילה ובני יהודה רגמו אותם באבנים שנאמר: 'שם בנימין צעיר רֹדֶם שרי יהודה רגמתם' (תהלים סח, כח), ופירש הנצי"ב מוולוז'ין את מחלוקתם: בני יהודה אמרו שמכיוון שהקב"ה ניהג רוח קדים עזה כל הלילה, הרי אנחנו רואים שרצונו הוא לגאול אותנו בתהליך הדרגתי קמעא קמעא, ולכן יש להמתין עד שהרוח תייבש לגמרי את הים ורק אז נהיה רשאים לעבור בתוכו. בני בנימין אמרו שאם נעשה כך לא יוכר הנס, ועל כן יש לקפוץ מיד על מנת שיבקעו המים. לכן באמת קרו שני הדברים: גם התייבש הים וגם נבקעו המים, ובבקיעת המים ניכר הנס, וכך נפתח הים. אך מכיוון שמהלך זה סתר את התפיסה האידיאולוגית של בני יהודה, שסברו שה'קמעא קמעא' הוא הכרח גמור, ושאסור שתהיינה קפיצות, הם רגמו את בני בנימין באבנים.
מה יש לנו ללמוד מכך? שאמנם ברור שכל תהליך הגאולה הוא איטי והדרגתי, אבל אם ישנה אפשרות לקפוץ ולהחיש מדי פעם את התהליכים, יש לעשות כן, ועל כל פנים גם אם אינך חפץ להצטרף לקפיצה שכזאת, בכל זאת אין לך זכות לרגום את חברך באבנים. כי העיקר בגאולה הוא אחדות האומה וההתחשבות במכלול כל הדעות. מתוך כך יתקיים גם 'וקרנו תרום בישועתך' - הרמת קרן ישראל לעיני אפסי ארץ.