הרב אורי שרקי
ברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה"
(הברכה השניה לפני קריאת שמע)
"ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד
לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך
באהבה"
ישנו פער איכותי בין תלמוד תורה ללמודי החול. אמנם ישנו מכנה משותף בכך שישנה מטרה להרבות ידע - "להבין ולהשכיל" אך עיקר השאיפה של בן התורה, לחלק השני של הפסוק, לשמירה ועשיה מתוך אהבה.
לא פעם אנשים בעלי כישרונות יוצאי דופן או בעלי ידע חובק מרחבים, אינם חיים על פי הידע הנ"ל וארחות חייהם פונים לנתיבים שונים לגמרי ולעיתים אף סותרים את נושאי התמחותם בצורה נחרצת. ראוי להסביר מה פשר הניתוק בין ההרגשות המעשים והתכונות לבין מצבור הידע, או כיצד יכול פרופסור לאתיקה להתגלות כמושחת .
הגמרא בברכות דף ל' ע"א אומרת: "אין מתפללים אלא מתוך כובד ראש". הרב מסביר ב'עין אי"ה', שמטרת התפילה, לשמש חוליה מקשרת בין ידע להפנמתו. בכדי שהידעות לא תישארנה רפויות ביד הלומד, אלא יוכלו להחזיקו כנגד תאוות הלב וּבכדי שאכן תואיל התפילה לקבע את הידיעות, להפנימן ולהביען היטב בנפש צריך האדם לגשת לתפילה כאשר ראשו מכביד עליו, דהיינו להגיע למצב בו הידע שרכש נותן את ההוראות, ושולט על נטית הלב ולא להפך, וע"י תפילה נרגשת חוזרת ונשנית, תכונות המתפלל ייושרו והכרותיו השכליות יתגברו על תאוות הלב .
עדיין, לישור אישיותו של האדם צריך שהמטרות אותם יציב לעצמו יהיו אמיתיות. עליו להשוות את רצונו עם רצון בוראו. כיצד ידע האדם אם הוא מנתב את דרכו על פי האידיאלים הניצחיים? שלב ראשון הוא לימוד התורה, על פי זה מובן מדוע "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה", כדי שאדם לא יצמצם את חייו ושאיפותיו לצרכיו האנוכיים, עליו לצאת ממעגל חייו הפרטי ולכווין דרכו ע"פ האמת. כיצד נגרום לאדם שיסכים בשעת הצורך להתנתק מצרכיו ולהקדיש לזולת ברצון?
כדי להגיע למצב שאדם מעומק ליבו רוצה בטובת הכלל צריך חינוך יסודי ומתמיד. בתפילה אדם מחנך את עצמו לבקש כל דבר בשם כולם. עזרינו, חננו, רפאינו, הוא מבקש רפואה לחולי ישראל מכל הסוגים, קיבוץ גלויות, שמיעת תפילתם ובקשותיהם של כל עמו. ע"כ לאדם זה יהיה יותר שייכות למעשים התנדבותיים, אם זה למען חולים , עולים חדשים וכל מעשה מעין אלו מכיוון שמאויו אינם נגמרים בעבודה ובבית אלא הוא באמת רוצה בטובת האחרים.
עוד נושא יסודי בתפילה הוא הקישור להויה הרוחנית. דהינו אדם אשר עוסק בכל מקצוע שהוא, עלול לאבד עניין במעשיו מחמת שיגרה וחוסר מציאת עניין בו. על כן דרוש זמן קבוע לכל אדם עם עצמו כדי שע"י לימוד והתבוננות יחדש לעצמו היכן הוא נמצא ביחס לאידאלים הגבוהים של עם ישראל וכיצד הוא לפי כוחו מועיל למהלך. התפילה מועילה למלאת את האדם בכח ומוטיבציה ונותנת בו רצון מחודש ומילוי מצברים להמשך הדרך, כדברי הכוזרי: "ובדרך זו תהיה שעת התפילה לחסיד כגרעין הזמן ופריו, ושאר השעות תהיינה לו כדרכים המוליכות אל שעה זו, שלבואה הוא מצפה, כי על ידה הוא מידמה אל העצמים הרוחניים ומתרחק מן הבהמיים" (מאמר ג', פיסקה ד').
הדבר נכון לגבי כל התחומים במיוחד בציבור שלנו אשר ידו בכל - מלימוד תורה בישיבה עיסוק בהוראה, בצבא, ובכל מקצוע אחר.