הרב אורי שרקי
שמונה עשרה - ברכת תשובה
אי אפשר לאדם לשוב אל ה' כל עוד לא הגיע להכרה שיש מרחק בינו לבין ה'. וזה לא יתכן בלא דעת. על כן באה בקשת "השיבנו" אחרי "אתה חונן לאדם דעת", כי אי אפשר לתבוע מן האדם כל אחראיות על מעשה שהוא אינו יודע את משמעותו. על יסוד זה למשל, פטור ה"תינוק שנשבה בין הגוים" מן המצוות.
מהו תוכן התשובה? ראשית לכל נאמר "השיבנו אבינו לתורתך". משפט זה נאמר גם על ידי תלמידי חכמים שיש להם תורה. לכן יש לפרש את הדברים כמכוונים לתורת ה' דווקא, דהיינו החלק בתורה שמכוון לדעת את ה' ולא רק לידיעה של מה שיש לעשות או לעונג הלימודי. בפרק הראשון של תהילים מתואר הצדיק כמי שחפץ בתורת ה' אבל למעשה הוגה בתורה שלו (עי' מלבי"ם). אם כן, כולם זקוקים לשיבה אל תורת ה', בלי כל קשר לאפשרות של חטא. הצורך בשיבה הוא תולדה הכרחית של עצם מעמדו של הנברא כמי שנמצא מחוץ להויה האלוהית ("ברא" בארמית הוא "חוץ"). דווקא אצל מי שלא חטא קיימת ההכרה של המרחק בכל תוקפה, ויוצרת את הדרישה לעליה של הזהות באופן של התקרבות אל המקור, "אבינו", שממנו באנו. מה שאין כן החוטא, שהחטא טמטם את לבבו, הוא עשוי להרגיש את עצמו בן בית בעולם הזה, ולא לדעת שיש לו לאן לשוב. על כן לא נאמר בתורה "ושבת עד מצוות ה' א-לוהיך" אלא "ושבת עד ה' א-לוהיך", כלומר תשוב אל ההכרה שיש לך לאן לשוב, ורק אחר כך "ועשית כל מצוותיו".
כמו כן ההכרה בכך שה' הוא מלכנו ואנו עבדיו, יוצרת את התביעה הפנימית להתקרב לעבודת ה', כלומר עבודה שהיא למען ה', בבחינת "עבודה צורך גבוה".
מובן הדבר שעבודת הבן עדיפה לאין ערוך על פני עבודת העבד, כדברי הזוהר. בעד שהעבד פועל בלי שתהיה כל צפיה ממנו להבין את ההגיון של פעולותיו, הרי שהבן, כשמו כן הוא, "מבין" את משמעות הפעולות שדורש אביו ממנו, ואדרבה, זה מה שמצופה ממנו. רק במצב של בדיעבד, כשאין בינת אדם לנו, אנו מבקשים מה' שיחוננו "אם כבנים אם כעבדים".
"והחזירנו בתשובה שלימה". במה היא שלימה? בזה שהיא מציבה אותנו "לפניך".
"ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה". מאחר והתשובה מאחדת את רצון הנברא עם רצון הבורא, מתברר שעוד בטרם רציתי לשוב אל ה', כבר רצה הוא בתשובתי