הרב אורי שרקי
שמונה עשרה - ברכת השנים
ברכת השנים היא האחרונה בסדרת הברכות הפרטיות, שבהן אנו מבקשים עבורנו דעת, תשובה, סליחה, גאולה מצרות הגלות, רפואה ופרנסה. כל אלו הן בקשות הנוגעות לפרט, ויכולות להתקיים גם בגלות. מברכת "תקע" ואילך, מדובר בעניינים לאומיים. העולה מהסדר הזה הוא שלא ניתן להיגאל מבלי לפתור את הבעיות הראשוניות. אם אין סליחה, למשל, אי אפשר שישיבנו ה' לחירותנו. לענייננו, ברכת השנים אומרת לנו שאי אפשר להיגאל בלי שתקדם לכך הטבה במצבו החומרי של עם ישראל. אכן כך ראינו בדורות האחרונים שההתיישבות החדשה בארץ ישראל התאפשרה על ידי נדיבות לבם של עשירי האומה, השר מונטיפיורי, הברון רוטשילד, ועוד. כמו כן קדם לגאולה ביטול מעמדם המושפל של יהודי אירופה, ה"אמנציפציה", שמצד אחד הכינה את היהודים לקראת השבת כבודם הלאומי, שהוא דבר הכרחי לקיומה של מדינה, ויחד עם זאת הניעה רבים מלהשתתף בשיבת ציון, מתוך שחשבו שסוף סוף ניתן להפוך את הגולה לבית של קבע. הטבה זו באה לידי ביטוי בארץ ישראל על ידי התחיה החקלאית שגררה גם התחדשות תרבותית, ומתוך כך את הקמת המדינה.
התלמוד במסכת מגילה (יז, א) מסביר שברכת השנים קודמת וסמוכה לקיבוץ נדחי ישראל משום שכך הוא סדר הגאולה, שנאמר (יחזקאל לז): "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". רואים אנו אם כן שהתלמוד מבסס הלכה מוסכמת לכל הדעות, את סדר ברכות העמידה המעכב אפילו בדיעבד, על יסוד דברי האגדה שבסנהדרין (צח, א) שהקץ המגולה תלוי בנתינת פרותיה של ארץ ישראל. גם הרמב"ם פוסק כך. לפי זה נדחו דברי האומר שדברי אגדה אלו אינם מחייבים להלכה משום שלא הזכירם הרמב"ם (עי' שערי אמונה עמ' שמא-שמג).
ברכת השנים בכל נוסחאותיה כוללת שני ביטויים החוזרים פעמים רבות: השורש ב.ר.כ. (5 פעמים בנוסח אשכנז, 6 בספרד, 7 בספרדים בקיץ ו-9 בחורף) ו-והשורש ט.ו.ב. (5 פעמים בנוסח ספרד, 3 בנוסח אשכנז וספרדים בקיץ, ו-6 בחורף). הריבוי הוא מעניינה של הברכה ולכן מוזכרת היא פעמים רבות, אך לא פחות מכך יש להתפלל שלא יהיה העושר שמור לבעליו לרעתו ח"ו, או שישכיח ממנו שם שמים, על כן באה ההדגשה "לטובה".