הרב אורי שרקי
נח - מגדל בבל
סיכום שיעורים: 1, 2 - עוד לא עבר את עריכת הרב
וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
רש"י על הביטוי "ודברים אחדים" אומר: "אמרו, אחת לאלף שש מאות וחמישים ושש שנה השמים נופלים. בואו נבנה סמוכות לשמים כדי שלא יפלו".
אפשרות אחת היא להתייחס אל אנשים אלו כפרימיטיביים שמדברים דברי הבל ,אך במקרה כזה התורה (ורש"י) לא הייתה מביאה דבר שטות. מכאן שיש להבין את דברי בני דור בבל. רוב בני האדם מתייחסים לתרבויות העתיקות כאל מחוסרות ידע, פרימיטיביות; אך העולם העתיק המציא את הפילוסופיה, המשפט, המתמטיקה, האדריכלות ועוד. היתכן שבעניני מדע הם היו נחשונים וחכמים ואילו בעניני דת - פרימיטיביים?!
על מנת להבין זאת - יש לזכור שהם חיו בעולם שונה משלנו: בעולם שבו ניתן היה לחוות את השם נוכח בעולם. בעוד שאנו חיים בעולם נטול חוויה אלוהית, נטול גילוי שכינה ולכן ברור שאנו תופסים את דבר השם באופן שונה מאשר הקדמונים. הם תפסו את אדוני בצורה חוויתית -ציורית ואנו תופסים את ה' באופן שיכלי כיוון שאין לנו מפגש אישי עם ה'.
אם כך , מה הייתה הסברה של אנשי דור מגדל בבל? הם סברו שאחת ל- 1656 שנה, ה' עושה משפט לעולם. אם העולם יוצא זכאי - אז טוב, אך אם העולם כולו יוצא חייב אז ירד מבול. הם ביטאו זאת בתיאור: "השמים נופלים!". "השמים" זהו ביטוי ל"יראת שמיים" כשהכוונה לנאמנות לערכים אלוהיים.
יש מדרש המתאר מה קרה כאשר ה' רצה לברוא אדם. הוא התייעץ עם המלאכים שהם :האמת, השלום והמשפט. המלאכים אמרו שאי-אפשר שהאדם יוכל לעשות גם שלום וגם אמת אך ה' לא הקשיב להם וברא בכל זאת את האדם.
המלאכים הם נצחיים ולכן אינם מבינים את מימד הזמן. האנשים פועלים לאט-לאט ובסוף ניתן יהיה לעשות גם שלום וגם אמת. כאשר אני נדרש להיות נאמן לערכים אלו לאורך זמן ,מתקיים משפט. כאשר מתקיים משפט השמים (שהם הערכים) יורדים לארץ. האדם יכול להצליח לעמוד בכל הערכים אם יתנו לו מספיק זמן.
אנשי דור הפלגה רצו להמנע מהעבירה שגרמה לכישלון האנושות בדור המבול. העבירה החמורה הייתה הגזל שהוא התחלה של רצח, פלישה לטריטוריה של חברי. ובמבול נאמר: "כי מלאה הארץ חמס" ואמרו חז"ל שלא נגמר דינם ,אלא על הגזל.
על מנת לעמוד במשפט צריכים להתקיים שני תנאים: 1) למנוע מריבות ושיהיה שלום בין בני האדם 2) להשמר מהתערבות של הבורא, כדי שאפילו אם לא יהיה שלום אז לא יהיה משפט.
מה הפתרון : בניית מגדל שראשו בשמים. לבנות מגדל כזה לוקח דורות רבים. באותם דורות אנשים יעסקו כל ימיהם במפעל המגדל ולא יהיו פנויים לעניינים האישיים ואז גם לא יהיה גזל כי הם יהיו עסוקים בבניית המגדל. זה הפיתרון לבעיית האחווה.
נאמר על אותו דור: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". רש"י אמר שפה אחת: "לשון הקודש, דברים אחדים זה שבעים לשון". כלומר, הם דברו בשפות השונות אך הייתה להם איזו אינטואיציה של קדושה. המילה "ויהי" מרמזת על צרה. מהי אותה צרה? בכל זאת "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". השפה היא התקשורת בין אנשים. שפה אחת פרושו ,שכולם באותו צד. כפי שנאמר: "שפת היאור" היא "צד היאור". הייתה אחדות דעות. לא היה מי שחלק על זולתו. לכאורה, מה רע בזה? הדבר מעיד על כך שכל אדם מוכן להיות חבר של הזולת אבל - בתנאי שהוא כמוני. אם הוא שונה ממני אני כבר שונא אותו. מסקנה: אני אוהב רק את עצמי. בנוסף, אם כולם אותו דבר, אז כולם מיותרים למעט אחד. כי מה זה משנה למשל, אם יש סיני אחד או מיליארד סינים אם כולם מתנהגים בדיוק אותו דבר?!
הדרישה לאחידות, בניגוד לדרישה לאחדות הינה דרישה טוטליטרית שמבטלת את עצם קיומו של הפרט. רואים זאת גם בביטוי הבא: "הבה נסכים כולנו ש...". יש פה ביטול עצמאות הפרט וביטול חשיבות החיים של הפרט. הדבר מופיע גם במדרש חז"ל, שכשהייתה נופלת לבנה היו בוכים: "מי יביא לנו לבנה אחרת?!" כשהיה נופל אדם לא היו מתחשבים כי יש עוד זהים אז מה משנה אם יש אחד פחות?!
איך זה ימנע את המשפט האלוהי? אדם נותן דין וחשבון לבורא רק אם הוא יודע שה' ברא אותו. מי שאינו יודע שה' ברא את בני האדם ממילא הוא מעין תינוק שנשבה והוא פטור ממשפט.
נמרוד שהיה מלך בבל היה גיבור ציד לפני ה'. הוא גרם לשאר בני האדם לשכוח את ה' וזאת ע"י דורות של עיסוק בבנית המגדל. חז"ל אמרו: "יודע את קונו ומתכוון למרוד בו". הוא הקריב עצמו למען האנושות. ברור שהוא אישית יתן את הדין על מעשהו ועל השכחת ה', אך אחר כך שאר האנושות תהיה פטורה ממשפט ה'.
המדרש אומר שהמרד של אברהם בנמרוד היה על רקע בניית המגדל. אברהם הסכים עם נמרוד שיש לאנושות בעיה וצריך לגרום לשלום בין האנשים ,אך ראה איך הביצוע של נמרוד גורם לחוסר אנושיות כללית ולמחיקת הזהות האישית. אם כולם אותו דבר אז אין חשיבות לזהות האישית.
אברהם הבין שהפיתרון אינו מחיקת שם ה' מזיכרון האנושות אלא דווקא להיפך, פירסום שם ה' בעולם וגרימה לאנשים להתנהג באופן מוסרי על פי ציווי ה'.
"ויקרא שם אברם בשם ה'".