משפטים - המלאך

הרב אורי שרקי

משפטים - המלאך

"שבת בשבתו", שבט תשע"ג

פרשת משפטים, מפגישה אותנו עם דמותו של המלאך: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ... וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרֲרֶיךָ... וְהִכְחַדְתִּיו". הקב"ה הטיל תפקיד מיוחד על אחד ממלאכיו, להיות המסייע לישראל בכיבוש הארץ. לא נאמר מה שמו, אך חז"ל אמרו (סנהדרין לח:) שהוא 'מטטרון', ששמו כשם רבו, שעומד מאחורי כסא הכבוד ('מטא' – מעבר, 'טרון' – כסא). שילוח המלאך מעורר תמיהה. הלוא גם בפרשת כי תשא, אחרי שהקב"ה מחל על חטא העגל, נאמר למשה: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי" (לג, ב), ואז משה מתקומם ואינני מעונין במלאך: "לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי" (שם יב), אינני מעונין במלאך: "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה" (שם טו). משה אפילו מאיים - שאם לא הקב"ה בכבודו ובעצמו מנהיג את האומה, איננו מעונין להמשיך את כל המסע לארץ ישראל, ואילו בפרשת משפטים, משה אינו מגיב. רש"י מיישב שמה שנאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" - "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא" - בעגל - "ושכינה אומרת להם: כי לא אעלה בקרבך". לפי זה המלאך היה רק אופציה אפשרית. אך דעת הרמב"ן, אינה נוחה מזה. להרמב"ן יש הבדל מהותי בין המלאך שבפרשתנו - לבין המלאך שב'כי תשא'.

שם מדובר במלאך זוטר, כמו שיש שר לכל אחד מאומות העולם. זה ביטוי למאיסה של הקב"ה בישראל, שכבר אינם מושגחים בהשגחה ישירה, אלא על ידי אמצעים. מה שאין כן המלאך המופיע בפרשתנו שהוא 'מלאך הפנים': "וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ" (ישעיה סג ט), המורה דוקא על השגחה ישירה של הקב"ה על אומתו. מלאך כזה רצוי לפני ה' ולפני בני ישראל. זה מה שאמר משה: "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים", כלומר המלאך - הנקרא 'מלאך הפנים' - "אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה".

מובן מדוע בפרשתנו נאמר: "אַל תַּמֵּר בּוֹ ... כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (כג, כא) ואמרו חז"ל: "אל תמירני בו", אל תחליף בין המלאך לבין הקב"ה - עדיין יש להבדיל בין הבורא לבין שלוחיו. ייתכן שנרמזה הנטיה שעשויה להופיע אצל בני ישראל, להאליל את אחד הנבראים. לכן מזהירה התורה, שאפילו המלאך שכיניתיו בשמי - "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" - אל תמירני בו, בניגוד למה שעשו אותה קבוצה בסוף ימי בית שני, שייחסו אלוהות למי שחשבוהו למלאך.

כשם שגאלנו על ידי 'מלאך פניו', כן יקיים בנו "וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם".