הרב אורי שרקי

פקודי - מקדש בנוי וחרב

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשת פקודי מסיימת את מלאכת המשכן. התורה אומרת בפרשתנו: "אלה פקודי המשכן משכן העדת" (שמות, ל"ח-כ"א). חז"ל התחקו אחרי החזרה הכפולה על המילה משכן, "אלה פקודי המשכן משכן", ומכאן למדו חכמים (תנחומא, פקודי ב') רמז שהמשכן עתיד להתמשכן - כלומר, להיחרב. זה בא ללמד אותנו שהשראת השכינה בתחתונים היא דבר רופף בעולם הזה, ואין בכוחה להתמיד לכל אורך ההיסטוריה, כי המשכן הוא הופעת השכינה מן העליונים, מאין סוף, בתוך העולם שלנו המוגבל והתחתון. אפשר לומר שנוכחות של העולם הנבדל בתוך העולם הטבעי, היא מבחינה מסוימת נטע זר בתוך המציאות, וישנה כמין התקוממות של הטבע נגד כל גוף, אפילו קדוש, שנראה בעיניו זר ואינו מתאים לטבעו. על כן טבעו של מקדש להיחרב - על כל פנים, כל זמן שההיסטוריה מתנהלת לפי חוקות הטבע, עד אשר ייבנה המקדש השלישי שבו תהיה התאמה בין המקדש לבין העולם. כלומר, בזמן שהעולם יתעלה להיותו כולו מקדש כפי שרבותינו אמרו ש"עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק" (שהש"ר, פר' ז', פס' י'), וארץ ישראל על כל העולם כולו, וכן המקדש בכל ירושלים, כמוזכר בדברי זכריה. כשישנה התפשטות של הקדושה בעולם, המקדש כבר אינו חרב. אפשר לומר שההיסטוריה מתוכננת מראש, בתור שורה של תקופות, שבהן חלק מהתקופות המקדש קיים, וחלק המקדש חרב, והאינטראקציה הזו בין הנבדל לטבע, היא זו שמקדמת את העולם.

בפרשתנו מופיע שמונה עשרה פעמים הביטוי "כאשר צוה ה' את משה", כך שאפשר לומר שיש כאן רמז לאופן שבו המקדש משלים את הבריאה. הלא נאמר במעשה בראשית תשע פעמים "ויאמר א-להים". אמנם, לפי חז"ל, "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות, ה'-א') - המאמר הראשון הוא 'בראשית', והוא מאמר סתום, כי הנברא אינו קולט אלא תשע מאמרות בלבד. בגמרא במסכת כתובות (דף ה') נאמר: "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, שבמעשה בראשית נאמר: 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' (ישעיהו, מ"ח)" - שכביכול הקב"ה בורא את עולמו ביד אחת בלבד - "ואילו במקדש נאמר: 'מקדש א-דני כוננו ידיך' (שמות ט"ו)" - שתי ידיים. לכן יש במקדש חיבור בין היד שבראה את השמים והיד שבראה את הארץ ובמקדש מתגלית האחדות שבבריאה. על כן יש כפילות שבמאמרות: במקום תשעה מאמרות, שמונה עשר מאמרות. כנגדם נאמר בפרשתנו שמונה עשרה פעמים "כאשר צוה ה' את משה".

לכאורה, משעה שהתכנית של השלמת הבריאה הושלמה במקדש, היינו צריכים כאן לסיים את התורה כולה. אכן פרשתנו מסתיימת במילים מפורסמות: "לעיני כל בית ישראל" (שמות, מ'-ל"ח), מילים הדומות מאד למילים שבסוף פרשת "וזאת הברכה". כאן היינו צריכים, לכאורה, לסיים את התורה בגלל שכבר יש השראת שכינה בתחתונים, אלא שכאן מופיעות המילים הנוספות: "לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". כיוון שהמקדש נעשה תוך כדי נסיעה ועדיין לא נקבע במקומו בארץ ישראל, עדיין לא היתה אחדות גמורה ושלמה של השראת השכינה עם המקום האידאלי בירושלים - הר המוריה.

שנזכה שבקרוב נבנה את בית המקדש ונזכה לברכה שברך משה את בני ישראל שתשרה שכינה במעשה ידיכם (ע"פ רש"י על שמות, ל"ט-מ"ג). אמן.