צו - מתי נאמרה פרשת צו?

הרב אורי שרקי

צו - מתי נאמרה פרשת צו?

מתוך הספר "350 מילה"

פרשת צו, העוסקת אף היא בקורבנות בדומה לפרשת ויקרא, נאמרה בהר סיני לפני הקמת המשכן כמפורש בכתוב (ז, לז-לח), כלומר לפני פרשת ויקרא שנאמרה מאוהל מועד לאחר הקמת המשכן (ויקרא א, א). ולא עוד, אלא שהכללת קורבן המילואים שמקומו בפרשת תצווה (שמות כט) בכלל הקורבנות שנצטווה בהם משה בהר סיני ("זאת התורה ועולה ולמנחה ולחטאת ואשם ולמילואים ולזבח השלמים"), מורה בעליל שיש לפנינו המשך ישיר של פרשת תצווה, ושבתחילה שתי הפרשיות נאמרו כאחד.

פרשת צו אפוא קדומה בזמן לפרשת ויקרא אך נכתבה אחריה. עולות מכאן שלוש שאלות: מה הסיבה להיפוך סדר הבאת הפרשיות? מדוע שתיהן עוסקות בקורבנות? ומה ההבדל בתוכנן?

כפי שכבר ביארנו, יש בתורה פרשיות המדגישות יותר את תורת משה, הפונה אל הספונטניות של האדם הנאמן לכתחילה לדבר ה' וחפץ בו ללא צורך בציווי; ויש השייכות יותר לתורת אהרן, המטפלת באדם העשוי ליפול ממדרגתו. וכזכור, הסדר הוא שתורת משה קודמת לתורת אהרן.

בפרשת ויקרא הדיבור פונה אל משה: "ויקרא אל משה". היא פותחת בקורבנות נדבה, "כי יקריב מכם", שמביא האדם אף כשלא חטא כלל. פרשת צו לעומתה היא 'אהרונית', כלומר פונה אל האדם שעלול לחטוא וזקוק לציוויים מפורשים. היא פותחת בפנייה אל אהרן ובלשון ציווי: "צו את אהרן ואת בניו", כקריאה לכוהנים לעשות גם את עבודת העולה בזריזות למרות שאין להם בה הנאה, ואף הפסד ממון (רש"י).

בסדר הקורבנות שבפרשת ויקרא מובאים השלמים לאחר העולה והמנחה - והוא נועד לצדיק. עליו נאמר שיביא עולה, מנחה או שלמים, ורק בסוף הפרשה נאמר שאם חטא, יביא חטאת או אשם, אך אין זה מה שצפוי ממנו לכתחילה.

לעומת זאת, פרשת צו מדברת אל האדם הרגיל, מתוך הנחה שהוא עלול לחטוא. כאן מוזכרים החטאת והאשם לפני השלמים. קורבנות עולה ומנחה שבראש הרשימה מובאים כדי להתקרב לה'. אך גם החוטא יכול להביאם שהרי אין לו בהם הנאה גשמית ולכן נותנים בו אמון שכוונתו לשם שמים. מה שאין כן בקורבן שלמים, שאז האדם הופך להיות שותף לקב"ה באכילת הקורבן. אם ברצונו להיות שותף לשולחנו של ה' על ידי קורבן שלמים, ראשית מוטל עליו לדאוג להסיר את כתמי החטא על ידי הבאת קורבנות חטאת ואשם לכפרת העוונות. רק אז הוא יוכל להתרומם למדרגת צדיק שמביא שלמים, אוכל מהם, ושאכילתו בעצמה הופכת להיות מצווה.