שמיני - למה זה קורה? (על ההפטרה)

הרב אורי שרקי

שמיני - למה זה קורה? (על ההפטרה)

מתוך הספר "350 מילה"

בהפטרת שמיני מובא מעשה פרץ בעוזא. העובדה שעוזא (או עוזה) מת משום שתמך בארון ה' שלא ייפול מעוררת מחדש את השאלה הנושנה מדוע יש צדיק ורע לו. הלוא עוזא בוודאי התכוון לטובה כששלח ידו לתמוך בארון ה', כששמטוֹ הבקר. אמנם העירו כבר חז"ל שנשיאת הארון בעגלה ולא בכתף היתה כשלעצמה חטא, אך במה אשם עוזא שרק רצה להועיל? אכן דוד המלך בעצמו מתרעם על כך: "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה" (שמו"ב ו, ח).

שאלה זו היא המשך ישיר לשאלה העולה ממותם של בני אהרן "בְּקָרְבָתָם לפני ה"'. לפי פשוטו של מקרא אין כאן חטא. אמנם האש הזרה שהקריבו לא היתה על פי ציווי, אך גם לא נאסרה. וגם אם נכנסו למקדש שתויי יין, כדרשת חז"ל, היה זה בטרם נאסרו על כך.

נראה לומר שטעם הטרגדיה בשני המקרים אחד הוא: '"ונקדש בכבודי' - כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו" (רש"י שמות כט, מג). וכן בפרשתנו: '"הוא אשר דיבר ה' לאמור: בקרובי אקדש' - אמר לו משה לאהרן: יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך" (רש"י י, ג).

עולה מכאן כי היה צפוי מראש שמישהו ייפגע מהשראת השכינה. ואם כן, לא משום מידת הגמול של שכר ועונש היה המעשה, אלא כדי שייוודע שהשראת השכינה איננה אמרה בעלמא כי אם מציאות ממשית, מורגשת לא פחות מהאש ששורפת ומהמים שמרטיבים.

אף על פי שאין להכניס את מעשה מותם של נדב ואביהוא ומעשה פרץ בעוזא בכלל שכר ועונש במובן הרגיל, עדיין תובעת מידת הצדק שלא יהיה הדבר שרירותי. לכן יש למצוא מהו הסדק המוסרי שאפשר את הפגיעה. בכך עוסקים המדרשים הרבים הדנים בחסרונותיהם של בני אהרן ושל עוזא. נראה שבהפטרתנו, לו ארון ה' היה נישא על הכתפיים ולא מונח בעגלה היה בכך ביטוי לרוממות הרוח של העם, וגם לא היה עולה בדעתו של איש להיחלץ לעזרת הארון, כאילו זקוק ארון ה' לעזרתו של בשר ודם. התעלות שכזו היתה נדרשת מאוד אחרי שחולל כבוד הארון בשבי הפלישתים.

אם על חסרון קל עלול האדם לשלם בנפשו, מובנת תגובתו של דוד מרוב ענוותו: "וירא דוד את ה' ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון ה"?' (שמ"ב ו, ט).