הרב אורי שרקי
בהעלתך - התקשה משה
סיון תשע"ד
בפרשת בהעלותך מופיעה הדרישה לפסח שני ע"י אנשים שהיו טמאים ולא יכלו להקריב את הפסח במועד המקורי.
(ט,ו) וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא. (ט,ז) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ט,ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה ה' לָכֶם.
זה אינו המקום היחיד שבו משה מתקשה. יש מספר מקומות בתורה שבהם משה התקשה. האם יש מכנה משותף לדברים? מהטבלה המצורפת ברור שהמכנה המשותף הוא הקשר של הנושאים הקשים ליוסף, לכוח העם:
נושא בו התקשה משה |
השייכות ליוסף |
בנות צלופחד בקשו ירושת נחלה לבנות שאין להם אח. |
צלופחד היה משבט מנשה. |
טענת בני יוסף שהפסק בעניין בנות צלופחד יגרום להעברת נחלה ממטה למטה אחר. |
הקשר ברור. הם בני יוסף |
המקושש – משה לא ידע מה ייעשה לו עד שה' אמר שדינו בסקילה. |
המקושש הוא צלופחד משבט מנשה. |
ארונו של יוסף – משה לא ידע היכן הוא. |
הקשר ברור |
פסח שני – באו אנשים טמאים ובקשו פיתרון ומשה לא ידע מה להשיב. |
למה האנשים היו טמאים? כי הם נשאו את ארונו של יוסף (רש"י). |
פנחס – נתעלמה ממשה ההלכה שהבועל ארמית - קנאים פוגעים בו. |
פנחס היה משבט לוי אך היה גם נכדו של יוסף. במעשה זימרי רצו לפגוע בו כי הוא צאצא של יתרו ויצאה בת קול שהוא גם בן בנו של יוסף. |
המקלל – משה לא ידע מה דינו. |
המקלל היה משבט דן. דן הוא השורש של יוסף. דן נולד לבלהה כי רחל נתנה אותה ליעקב כדי שיוסף יוולד "אולי אבנה ממנה". דן הוא עם הנטיה של יוסף אך באופן יותר קיצוני. |
בני גד ובני ראובן בקשו את עבר הירדן המזרחי ובתחילה משה לא הסכים עד שה' אישר לו. |
כאשר משה עונה להם לגבי בקשתם, מצטרף שבט מנשה. |
עיבור החודש – משה התקשה בחידוש הלבנה והיה צריך להראות לו – "החודש הזה לכם". |
הדבר מבליט את כוח האומה לקדש את הזמנים ולקבוע תאריכים. כוח האומה בא מיוסף. |
מחצית השקל. משה התקשה במראה המטבע והיה צריך להראות לו. " זה יתנו". |
"זה יתנו" – הנתינה באה מנדיבות העם, מכוח האומה שמקורו ביוסף. |
מעשה המנורה – משה לא הצליח לעשותה לבד. |
כן עשה את המנורה. למדנו שהמנורה מורה על סגולת ישראל והיא מעל התורה, ולכן משה התקשה. |
זה מראה שיש חלק מהתורה הוא חלק שמתאים למשה והוא מקבל אותו בצורה חלקה ויש חלק של התורה שמשה מתקשה בו והדברים באים אליו כמין "בדיעבד". אנו רואים שיש חלק מהתורה שמשה לא יכול לקלוט בעצמו ויש לאותו חלק מהתורה צינור העברה אחר.
חלק זה הוא הכוח הלאומי ,שגורם להגעת התורה מכוח האומה, מההתעוררות הלאומית. משה קרוי - "רבנו", הוא הסמכות התורנית, אך ההתעוררות הלאומית היא מכוח יוסף, שממנו יגיע בהמשך משיח בן יוסף. ביציאה ממצרים משה לקח את עצמות יוסף עמו דווקא, כי הבין שכח זה חיוני לשלמות העם ומשה חסר משהו אם יוסף איננו איתו. כוח לאומי טבעי זה בא מיוסף שנולד מכוח אהבה טבעית לרחל. גם בסיום המסע במדבר משה לא יכול היה להכניס את העם והיה צורך ביהושע משבט אפרים להיות המלך הראשון שכובש את ארץ כנען.
משה רוחני מאד. הוא גם לא לגמרי שייך לאומה הישראלית, כי הוא למעלה ממנה.
פרשת "בהעלותך" היא בירור מעמד התורה. לכן בה דווקא מתקיים בירור שחלק מהתורה בא מלמטה דרך העם, תורתו של יוסף.