הרב אורי שרקי
שבועות - תורה מן השמים
אייר תשע"ז
שתי ראיות יש להיות התורה מן השמים. אך יש להבין אותן לא לפי התפיסה העממית לפיה מליוני עדים אינם משקרים ובפרט לבניהם. ניסוח זה אינו עמיד בפני הביקורת ואינו משכנע אלא את המשוכנעים. אבל התבוננות מדייקת תראה ברור כשמש את מבוקשנו.
תחילה, יש לשים לב שההתגלות הינה מאורע מייסד של הזהות הלאומית. זהות לאומית אינה פרי של החלטה בחירית. היא מציאות שנולדים לתוכה והיא מהווה נתון כפוי על האדם. כל זהות לאומית בנויה על בסיס של פסיכולוגיה קולקטיבית שנוסדה מכוח מאורעות שמותירים בה רושם עמוק. כשהסיפור נסוב על מאורע הקודם למציאות ההיסטורית, הספק שולט בו והוא עשוי להיות מיתוס דמיוני. מה שאין כן מאורע המתייחס לעידן שבו הזהות הלאומית כבר נולדה, כסיפור מלחמת טרויה או כסיפורי יציאת מצרים ומתן תורה, שאז אנו יכולים לקבוע שהמאורע אכן התרחש, לא מפני העדים כי אם בשל הרושם שהוא הותיר בתודעה הציבורית.
שנית, אופיו של סיפור מורה על אמיתותו. בפרט כשמדובר על סיפור שברור למעלה מכל ספק שאינו עולה על דעתו של המספר להמציאו. אמנם סיפורי התגלות ליחיד או לציבור קיימים בכל התרבויות, כך שעולה על הדעת להמציאם, אך תמיד וללא יוצא מן הכלל מדובר באלוהות פנימית לעולם, 'אמננטית', ולעולם לא בהתגלות טרנסצנדנטית, של הא-ל שברא את העולם ושהוא על כן חיצוני לעולם. הסיפור היחיד שבו המתגלה הוא בעצמו הבורא הוא זה שנמסר על ידי בני ישראל. ולא עוד, אלא שהטקסט המוסר לנו את הסיפור מדגיש את רתיעתו של הציבור שההתגלות פונה אליו מלהשתתף בו. אכן, ההתערבות של בורא העולם בסדרי החיים של האדם מערערת את יציבותו הנפשית של האדם ולכן לא יעלה על דעתו להמציאה אפילו על מנת לבסס המצאתה של דת כלשהי. כל מייסדי הדתות לא דברו אלא על גילוי של ישות פנימית לבריאה שאין בה כדי לערער את יסוד המציאות.
יש גם לזכך את עצם המושג של תורה מן השמים. כפי שמבאר הרב קוק (עי' אורות האמונה עמ' 48) יכול אדם להודות בפיו בתורה מן השמים אלא שמדובר בשמים נמוכים מאוד, המציירים את נותן התורה כמנהל חשבונות קפדן של המצוות והעבירות. ויש מי שסובר שהוא כופר בתורה מן השמים אך מבקש את מקור התורה ברום החכמה והמוסר של האדם, והוא קרוב יותר אל השמים האמיתיים שמהם באה התורה.