הרב אורי שרקי
פרשת זכור - פרופ' עמנואל לוינס על עמלק
סיכום, מתוך שיעור (ט"ז בשבט תשפ"ד) - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרופסור עמנואל לוינס היה יהודי שומר מצוות, מחשובי הפילוסופים של התרבות המערבית במאה ה-20, הומניסט ובעל השקפת עולם מאוד מכילה. הוא היה זה שהשגיר את הרעיון שהבסיס האתי הוא ההכרה בערך של האחר. יש הרבה שימוש במשנתו של לוינס שנעשה על ידי חוגים שמאלנים.
נקרא כאן את שיחתו של לוינס בה מראיין צרפתי שואל אותו על יחסו למשנתו של מרטין בובר. בשיחה הזאת המראיין מעיר על הקרבה הרעיונית בין לוינס לבובר, ואז לוינס עונה לו: 'לא, זה לא נכון. יש קרבה, אבל יש גם הבדלה, יש גם ריחוק ביני לבינו', והוא מסביר בכמה עמודים מדוע. בין היתר הוא אומר:
"אספר לכם משהו שקראתי לאחרונה, שם בובר הפתיע אותי מאוד. זהו מאמר של בובר הנוגע לתולדות חייו. הוא פגש יהודי זקן ששאל אותו שאלה על הפסוק בשמואל א' (ט"ו, ל"ג) שבו הנביא מצווה על שאול המלך למחוק מהמפה ומההיסטוריה את ממלכת עמלק שבמסורת המקראית והתלמודית מגלם את הרע המוחלט. הלא עמלק היה זה הראשון שתקף בבוגדנות את בני ישראל היוצאים ממצרים, עבדים שרק עתה יצאו לחירות. בל נדון בהיסטוריה ובהיסטוריות".
כלומר, אל תתחיל לדון איתי אם מבחינה היסטורית האם זה היה או לא היה, זה לא הנושא.
"משמעותן של הגוזמאות המקראיות טמונה בהקשר של הגוזמאות עצמן, יהיה המרחק בין הפסוקים אשר יהיה".
על מנת להבין מה זה עמלק, צריך להסתכל במקום אחר בתנ"ך, גם אם האירועים המתוארים שם לא קרו באותו זמן. צריך לדעת ללמוד תנ"ך.
"נאמר בדברים (כ"ה, י"ב): 'בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'. מחובתו של האדם המשוחרר מן הרוע להנחית את המכה האחרונה על הרוע. שאול אינו מממש את משימתו. הוא לא יודע למחות [=למחוק]. הוא חס על אגג העמלקי. הוא מביא ביזה, מיטב המקנה העמלקי. המעמד שבו שמואל הנביא דורש דין וחשבון, הדו-שיח: '[דברי שמואל:] וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ?'. עונה שאול: 'לְמַעַן זְבֹחַ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ'. עונה שמואל:'הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?!... הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק'. שמואל הורג אותו בעצמו על המקום. אכזריותו של שמואל?! הלא הוא בנה של האישה העדינה בעולם, בנה של חנה! בובר נשאל, כיצד הוא יכול היה לעשות זאת? תשובתו של בובר: 'הנביא לא הבין מה ה' ציווה לו' ".
נראה עכשיו על מה מבוססת הביקורת של לוינס על בובר.
"בובר חשב כנראה שמצפונו מידע אותו טוב יותר מהספרים מהו רצון ה'".
כלומר: 'תנ"ך אומר שעמלקים רעים, ואתה אומר שהנביא לא הבין?!'
"מדוע לא קרה בשמואל א' (ט"ו, ל"ג) לדבר הנביא: 'כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ'?"
כאשר דנו את אייכמן, ימח שמו, למוות, הוא שלח מכתב עם בקשת חנינה לנשיא בן צבי, ואז הנשיא כתב על המכתב: "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ".
"לא תמיד אני מסכים עם בובר, כפי שאמרתי לך. אני ממשיך לחשוב שללא תשומת לב קיצונית לנאמר בספר הספרים, לא ניתן להקשיב למצפון".
כלומר, אל תסמוך על המצפון שלך - יש עוד מקורות נוספים למצפון.
"כאן בובר לא חשב על אושוויץ".
המוסריות היא היסוד של תורת ישראל. לפעמים המוסריות דורשת קיצוניות. כאשר מדובר בעמידה מול הרוע, חשוב מאוד לא להתבלבל. התורה אומרת: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כ"ה, י"ז). אתה עלול לשכוח בגלל שהדבר הוא חריג במיוחד, ודבר חריג איננו נמצא ברצף הקבוע של התודעה שלנו. לכן התורה מזכירה את הדבר מדור דור.