הרב אורי שרקי

בחוקותי - ברוגז רחם תזכור

"שבת בשבתו", אייר תשע"ג




אנו רואים גם בפרשת בהר וגם בפרשת בחקותי, שההיסטוריה מסודרת לפי מחזורים הקשורים למספר שבע. כל שבעת ימים - שבת, כל שבע שנים - שמיטה, כל שבע שמיטות - יובל, וכן יש להוסיף כל שבעת אלפים שנה - גאולה. כפי שנאמר בתלמוד: 'כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה' (סנהדרין צז, א), וכן מחזורים של שבעת אלפים שבעת אלפים שנה (של"ה פסחים קט), ומחזורים של חמישים אלף שנים (רבינו בחיי, במדבר י, לה). כך שיש לנו רמז לכך שבתוך מחזור השנה היהודית ובתוך מחזור השנים של ההלכה היהודית, מקופלים כל תולדות העולם כולו.

לשביעיה יש אופי של השלמת העולם הטבעי התלת ממדי, בעל ששה כיוונים ומרכז מייצב. שישיה מציינת התהוות, והשביעי את התכלית. אך כל זה עדיין במסגרת הטבע, בהתעלות מעל הטבע מופיעה גם שנת הדרור, החלה אחרי השביעיות, בראשית המחזור השמיני. אף העליה עד הסדר הכולל של הבריאה, שנעשתה בעשרה מאמרות, נרמזת בסוף ספר ויקרא (כז,לא) בתור מחזוריות של עשר, סוף דיני המעשרות: "העשירי יהיה קודש", המניחה תקופות של עשרת אלפים שנה.

כמו כן גם החוקיות של המספר שבע, חוזרת גם בעיתות משבר. 'ואם תלכו עמי קרי… ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם' (ויקרא כו, כא). מדוע חשוב לדעת שגם הפרעות וגם הפורענויות באות במספר שבע? ללמדנו שגם בשעה שהקדוש ברוך הוא מעניש אותנו על חטאתינו, גם אז אנחנו נתונים תחת השגחתו דרך ההסתר. המספר שבע של הפרעות ושל הפורענויות, מזכיר לנו שיד ה' לא עזבה אותנו גם בימי גלותינו, גם בצד האפל של השגחתו. מעין זה מצאנו במחזוריות של צרות האומה, המתרחשות בקביעות בתשעה באב. ניתן לומר שגם להיעדר ההשגחה יש חוקיות. אלא שבעוד שכשמדובר בהשגחה לטובה ושגשוג, ההשגחה הינה תוכית, ומכוונת לשמור על הפרט המושגח, הרי שבסילוק ההשגחה קיימות דרגות בהיקף ההפקרה, מבחוץ, כאילו נוצרה בועה של היעדר בגודל משתנה לפי חומרת הנפילה. אפילו השואה הנוראה שפקדה את עמנו, אינה תולדה של הפקר גמור, כי אם אופיינית לסיום זמן השהות בגלות: "בהיותם בארץ אויביהם... לא מאסתים לכלותם" (כו, מד), לאמור שבשעה שאין לשהות יותר בגולה, מסתלקת השכינה, וכוחות ההפקר שולטים. אך נחמה יש בידיעה שאין אנו עזובים לגמרי אף בשעת נפילותינו, כך שלעולם לא אבדה גם תקותנו.