הרב אורי שרקי
שקט וחרדה
"מעייני הישועה", כ"ז בסיוון תשס"א
מול ריבוי האסונות שפוקדים את עמנו בשנה זו, נחלק הלב ונבוך - שמא להתמלא בחרדה וזעזוע על דם ישראל הנשפך כמים או שמא לפתח מעין אדישות מה, על מנת שנוכל להמשיך לחיות את חיינו. אמנם שתי הרגשות אלה אמת יש בכל אחת מהן. אלא שאין הדברים סימטריים, שכן האויב הגדול של האדם הוא השגרה. אמנם ממלאת כהות החושים תפקיד מסוים בשמירה על היציבות הנפשית, שכן אפילו בנסים סידרה ההשגחה ש"אין בעל הנס מרגיש בניסו" וזאת על מנת שנוכל לקדם את מהלך ההיסטוריה מתוך יציבות נפשית. אך כל זה אינו אלא אמצעי, האדם האמיתי מתעלה מעל שגרת החיים ומאחד בקרבו שתי הכרות שהן אחת: מחד הוא מתבונן באור הקודש המתעלה במהלך תחייתנו המדינית, ומאידך יכולת זו להתעלות במבט עליון כזה, תלויה ברגישות אמיתית שאינה מצטמצמת בהגיונות מטפיסיים, מופשטים, כי אם כוללת גם את כל קומת הרגש, בבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" גדלות האישיות נבחנת בזעזוע החי שמרגיש כל אחד מאתנו מול שפך דם יהודי. מי שליבו נותר אדיש מול אסונות ולו יהי זה משום שחפץ הוא לראות רק את 'המגמה הכוללת של הגאולה', גם אינו יכול לשמוח שמחה אמיתית בגאולה השלמה, כשתבוא. בל נהיה כחזקיה מלך יהודה, שעם כל צדיקותו לא ידע לשמוח בגאולת ישראל (סנהדרין צד, ב), משום שכל מעינו שם בהגיון התורה בלבד. נדע להקשיב ל"קול חרדה"(ירמיהו ל) כשעת צרה היא ליעקב, כך שממנה ניוושע (שם). מבט זה האציל והרגיש כאחד, הוא שצריך להדריך את קבלת ההחלטות של ראשי המדינה. ההבנה שאנו נתונים במהלך כולל של גאולת העם איננה צריכה לסמא את עינינו מלטפל בבעיות השעה, הכוללות בין היתר את הפלת רוחם של אויבינו, גם בפעולות "שאין בהן צורך צבאי". הצבא נועד להוציא אל הפועל את מאוויי האומה הלאומיים שאחד מהם הוא רוממות רוח העם ונקמת דם נקיים, דווקא רגישות זו היא העשויה להבטיח שממשלת ישראל תצעד לעבר השלמת גאולתנו.