הרב אורי שרקי
יש ה' עמנו?!
ערב יום העצמאות תשס"ו
גדעון בן יואש הרים את מצב הרוח של האומה והביא אותה לידי הכאת האויב המדייני מכה אנושה. בימיו עבדו ישראל לבעלים, עד כדי שכחה כמעט מוחלטת של עבודת ה'. מדיינים פשטו על הארץ ובזזו את כל היבול, ולכן צריך היה גדעון לחבוט את החיטים בגת, להניס מפני מדין. במצב הזה, נוח היה לומר שכל המפעל של יציאת מצרים וכיבוש הארץ, שהאומה העברית הצעירה זכתה בו לפני כמאתים שנה, הסתיים בכישלון צורב, ושכל הדיבורים על כך שאלה ימי גאולה, חסרי משמעות הם. אין עוד טעם לקרוא את ההלל על מדינת השופטים, שבה השלטון המרכזי כבר אינו קיים למעשה, ושבו העם מבקש להעמיד למשפט את מנתצי מזבח הבעל.
על רקע זה מובנת זעקתו המרה של גדעון בדברו אל מלאך ה' תחת האלה אשר בעפרה: "בי אדוני, ויש ה' עמנו?! ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמור: הלא ממצרים העלנו ה'? ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין!" (שופטים ו,יג).
מוסרים לנו חז"ל (גנזי שכטר ח"א עמ' 132 וברש"י בשם תנחומא) ידיעה מפתיעה: "פסח היה. אמר רבי לוי: אמש הקרני אבא את ההלל, ושמעתיו שהיה אומר 'בצאת ישראל ממצרים'!".
למרות המצב הקשה ממשיכים בני משפחת יואש אבי גדעון, העובד לבעל בדרך קבע, לקרוא את ההלל בליל פסח על העצמאות המדינית. שמא תאמר, ראוי להודות על גאולת מצרים בכל מצב, משום שהיו ישראל באותה שעה צדיקים. אך חז"ל לימדונו שישראל היוצאים ממצרים עובדי עבודה זרה היו, ובכל זאת ציותה אותנו התורה לחוג את חג הפסח לכבוד שחרורם הפוליטי של ששים ריבוא עובדי עבודה זרה, ולא להסתפק בחג מתן תורה לבדו. דברים אלו היו ידועים היטב לגדעון, האומר (במדרש שם): "אם צדיקים היו אבותינו, יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו".
את ההלל על יציאת מצרים אמר גדעון בלילה, משום שהגאולה הופכת את הלילה ליום, "לילה כיום יאיר". כך הדין בגאולת מצרים ובגאולה אחרונה (שו"ת חיים שאל למרן החיד"א ח"ב סי' י"א). אמירת ההלל בלילה דווקא, הינה ביטוי לאמונה בגודלה של הגאולה, ראשונה כיציאת מצרים, או אחרונה כבימינו, והיא ביטוי ליחס הרציני כלפי הנהגת ה' בעולמו. (עי' חוברת "ואמונתך בלילות" שכתבתי בעניין חיוב קריאת ההלל בליל יום העצמאות, ובמאמרי בספר הזיכרון "כלביא שכן").
מובן הדבר, שיחסו החיובי של גדעון לא גרם לו להשלים עם עבודת הבעל בעירו, ולקבל את דין השלטון כשהוא נוגד לדברי תורה, אך לא משום כך התייאש מהמדינה, אלא אדרבה , בא לפני ה' לדרוש את השלמת הישועה, ועל דבריו זכה לדבר ה': "לך בכחך זה והושעת את ישראל" (ו,יד).
והלוא דברים קל וחומר: ומה יציאת מצרים שהיו אחריה גלויות, נותר ההלל עליה לעולמים, גאולתנו אנו, שהודיעונו נביאינו שאין אחריה גלות (כמפורש בירושלמי שביעית פ"ו ה"א), בודאי ובודאי שנודה לה' עליה בהלל גמור, על אף כל הקשיים, שאינם אלא ניסיונות הבוחנים את אמונתנו בגואל ישראל