עצמיות של אדם ומצוות

ט"ו באב תשס"ז

שאלה:

לפי הבנתי עשיית מצווה מתוך ציווי או קשר עם המצווה ולא מתוך עצמי יש לה ערך עליון והיא היא הגורמת התעלות. כלומר, עשיית מצווה דווקא מתוך מקום שהוא חף מהאני שלי היא הראוייה ביותר. איך זה מתיישב עם התפיסה היהודית שהעצמיות שלנו ביסודה היא טובה ולכן אפשר גם לחזור אליה? האם זה לא יותר קרוב לתפיסה הנוצרית האומרת שהעצמי הוא רע וההתנזרות ממנו היא הצעד המתבקש?


תשובה:

המצווה הוא גם הבורא, כך שהקשר עמו מאדיר את האני במקום למחוק אותו. יעויין בעולת ראיה של הרב קוק, חלק א עמ' א, בפיסקה "אני".