הרב אורי שרקי
תרומה - ממי היו ישראל צריכים לקחת תרומה?
אדר תשע"ב
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי".
הפסוק בנוי על פי התבנית: "דבר אל א. שייקח מ- ב". ברור שלפי תבנית זו א' אינו ב'. אם כך כשהכתוב אומר: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו". הוא מתכוון שכל איש אשר ידבנו ליבו אינו מבני ישראל, כי אם מהגויים. אבל המסקנה הזאת אינה מתאימה לעובדה שבני ישראל הם אלו שנתנו את התרומה כפי שנכתב בהמשך כשמשה מצווה את ישראל:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לה', כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה': זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת".
כלומר, התורה ניסחה את הדברים כך שהציווי יובן דווקא על בני ישראל. אם כן מדוע הדיבור מנוסח כך שהגויים צריכים להביא תרומה? השכינה אמורה להיות במשכן שהוא המקום שבו נגלה הא-לוה אל בני האדם, עבור העולם כולו! ולכן אין סיבה שלא כל בני האדם ישתתפו בהכנת הכלי הזה לשכינה. נכון שהכלי הזה נמצא בתוך עם ישראל אך הוא אינו לתועלת עם ישראל בלבד.
ההסבר קשור למהותה של סגולת ישראל – כשה' נגלה לאברהם נאמר: "ואברכה מברכך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה". כלומר, סגולת אברהם היא למען כלל האנושות. פרוש המילה "ונברכו" = הָבְרָכָה, כמו שעושים בגפן; ייצור גפן חדשה ע"י כיפוף זמורה והכנסתה לאדמה. בנקודת הכניסה לקרקע יצמחו שורשים ויוצר עץ גפן חדש. "ונברכו בך כל משפחות האדמה" הכוונה - שיקחו מכל אחת מהאומות ויכניסו בקרקע (המשול לאברהם) ותיווצר אומה שמהווה סינתזה של כלל האומות.
אם כך מדוע הדבר לא נאמר בצורה יותר ברורה? כי הדבר נשאר בגדר תיאוריה ולא הגיע לכלל מעשה במשכן כי הרי התרומות באמת נתנו מעם ישראל בלבד. בעתיד יתכן שהדבר יתקיים.
מה הם הדברים הטובים שיש אצל הגויים שהיה כדאי שהם יתרמו למשכן? התשובה בפסוק ג:
"וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וכו'".
בדניאל יש תיאור של חלום שראה נבוכדנצר מלך בבל. (ב,לב): "הוּא צַלְמָא, רֵאשֵׁהּ דִּי-דְהַב טָב, חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי, דִּי כְסַף; מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ, דִּי נְחָשׁ". (= צלם שראשו מזהב, חזה וזרועות מכסף ומתניים מנחושת. בהמשך מתוארות רגלים מברזל וחרס). אז נפלה אבן ושברה את רגלי החרס והצלם נפל ונכתת והפך להר גדול.
דניאל פותר לו את החלום: הראש מזהב זה אתה המלך. ידי הכסף זה מלכות פרס שתקום אחריך. המתניים מנחושת מסמלים את המלכות של יון. המלכות הרביעית היא רומא, וההר הגדול שיוצא מכל זה היא מלכותו של המלך המשיח. יוצא אם כן שלבבל לפרס וליוון יש שותפות בקדושה שתיווצר.
יש לציין שהמתכת הרביעית, ברזל, לא נלקחה לקדושה. מה היה ברומא שמונע מהם להשתתף בקדושה? רומא היא מקור המשפט. המשפט מתעלם הרבה פעמים מהמוסר.
בסופו של דבר, לא לקחו תרומה למשכן מהאומות. מדוע? כי בין הציווי לעשיית המשכן היה חטא העגל. הנפילה של חטא העגל מראה שיש חולשה בעם ישראל ואז אין יכולת לפנות לאומות, והתרומה בפועל הייתה "קחו מאיתכם", מתוככם. אולם מאיפה היה להם הזהב וכו'? מביזת מצרים. הזהב ממצרים הוא זהב שבעזרתו ניתן לחבר בין עם ישראל לשכינה. יש לו כח עצום. אך בנוסף יש אפשרות לעשות מהזהב עגל. איך מבדילים בין הזהב של העגל והזהב של המשכן? מנקים במעבדה. המעבדה היא המדבר ועם ישראל הם אלו שצריכים להפריד את סוגי הזהב. יש פה בירור של ערכים שעם ישראל צריך לעשות.
לדוגמה, מבבל הבאנו את שמות החודשים. ממצרים לקחנו רעיון של לבישת טוטפת על הראש (תפילין) ועוד מצוות שנלקחו מעבודת הגויים.
גם היום במדינת ישראל הבאנו ערכים מאומות העולם. צריך לברר כל ערך - אם הוא טוב או רע. עם ישראל צריך לקחת את הערכים הטובים מכל האומות ("ליקוט הניצוצות") ולדחות את מה שפסול.