הרב אורי שרקי

תזריע - צרעת ויציאת מצרים

אדר ב' תשע"א

הצבע הלבן מורה על נקיון: "כשלג ילבינו". לכן תמוה הדבר שהוא הסימן של טומאת צרעת. אלא שכאשר קיימת תערובת של טוב ורע, כלומר כאשר יש בעורו של אדם הופעה של טהרה על ידי הלבן לצדה של טומאה המבוטאת בבשר החי, העלול לחטא, יש לשפוט את האדם לשלילה. אך כאשר כולו הפך לבן טהור הוא. כי התפשטות הצרעת בכל שטח העור מורה על כך שאין לדון יותר את האדם על פי חיצוניותו כי אם על פי פנימיותו, שהיא תמיד טהורה בשל קדושת הסגולה הישראלית שבקרבו. הלכות הצרעת מורות על הדרגה בהתדרדרותו המוסרית של האדם. תחילה בשמירת שמו: "אדם כי יהיה בעור בשרו". כאשר האדם שב לחטוא, "צרעת נושנת", הוא מאבד את מעלתו והנגע נהיה עיקר: "נגע צרעת כי תהיה באדם". אך עדיין טהרת הלובן נותרה בעינה. כאשר באה נפילה נוספת, הוא מאבד את מעלתו כאדם ונהיה בשר בלבד: "ובשר כי יהיה בעורו". וגם האדמימות של מידת הדין מופיעה: "שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת". כשהנפילה מעמיקה יותר הלבן נדחק אל הסוף ומידת הדין עיקר: "או בשר כי יהיה בעורו... לבנה אדמדמת או לבנה".

הנתק, הפגיעה בכוח האינטלקטואלי "בראש או בזקן", פוגע תחילה באיש השלם שיש בו זכר ונקבה: "ואיש או אשה כי יהיה בו נגע". וכן "ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם". אך בהעמיק הפגם השכלי נותר חצי מן האדם "ואיש כי ימרט ראשו".

צרעת הבגדים מגיעה במצב שבו אין להבחין יותר בין האדם לבין בגדיו, עד כדי יחוס תכונות אנושיות לבגדים: "בקרחתו או בפדחתו".

חז"ל מוסרים שפרעה של יציאת מצרים נצטרע. כך שיציאת מצרים, שאנו מתכוננים בימים אלה לחגיגתה, היא בעצמה טהרת ישראל מצרעת מצרים, מצרע בגימטריא עולה "כמצרים".