הרב אורי שרקי
לך לך - דת ואומה
מרחשון תשע"ב
בטרם זכה אברהם אבינו לציווי ה' ללכת לארץ ישראל, היה עסוק בקירוב בני אדם לדעת ה', בכלל מה שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן", וכתרגום אונקלוס "דשעבידו לאורייתא בחרן". אך מה כללה אותה תורה שלימד אברהם? מלבד שבע מצוות שנצטוו בהם בני נוח, נראה שכוונתו של אברהם אבינו היתה לפרסם שעל ידי דבקותו בבורא מקדש האדם את חייו. המהלך הזה שייך לקדושת הפרט ואינו מזקיק שום מימד לאומי. ניתן לומר שבשלב זה חשב אברהם אבינו להקים דת מונותאיסטית המיועדת לכל באי עולם. החידוש שהתפרץ לתוך הכרתו של אברהם במאמר "לך לך" היה שעליו לנטוש את הדרך שבה הלך עד גיל שבעים וחמש, כמשמעות הפשטית של "לך לך" שהיא: לך לבד (עי' הנצי"ב על אתר), ולהקים אומה מיוחדת הקשורה לארץ מיוחדת, כלומר מדינה. המהלך הזה שייך לקדושת הכלל, הלאומית, ולא לקדושת הפרט, הדתית.
כיצד הגיב אברהם אבינו? כמובן קיים את דבר ה' והלך לבדו, ככתוב בפסוק ד: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'". הצטרפותו של לוט אינה פרי יוזמתו של אברהם אלא של לוט עצמו. אך בפסוק ה אנו מוצאים את ההיפך: "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן".
נראה ליישב שאברהם יצא פעמיים מחרן. בפעם הראשונה לבדו, על מנת לקיים את דבר ה' ולהתחיל במהלך הקמת האומה, אך יחד עם זאת ביקש לצרף למשימתו החדשה את המשימה הקדומה שלו, הדתית-פרטית.
התוצאה של המהלך הכפול הזה הוליד בסופה של הפרשה את החלוקה בין ישמעאל שנתברך בריבוי צאצאים לשם הפצת אמונת היחוד של אברהם, זו שקדמה להתגלות, ובין יצחק המופקד על הברית "ואת בריתי אקים את יצחק", שמקיים את קדושת הכלל הלאומית.
מתוך כך גם מובן החילוק בנחלה שביניהם. לשם הפצת אמונה דתית אין צורך במדינה ואין צורץ בארץ. אדרבה, ההשתרשות בטריטוריה עשויה לעכב את הקוסמופוליטיות של המסר, ולכן אין לישמעאל חלק בארץ. מה שאין כן כאשר מדובר בישות מדינית, זו זקוקה בהכרח לארץ, ולכן יורש יצחק לבדו את ארץ כנען, ומשם הוא מקרין לעולם כולו את סוד הקדושה הכללית, לתיקון עולם.