הרב אורי שרקי
מצורע - לספור עד שמונה
ניסן תשע"ה
את טעמי המצוות אנו למדים מסיפורי התורה. הרב יהודא אשכנזי זצ"ל הסביר שהתורה כתבה את טעמה של מצוות גיד הנשה אצל מאבק יעקב אבינו עם המלאך על מנת ללמדנו בניין אב לכל המצוות, שטעמיהן גנוזים בחלקים הסיפוריים של התורה, בפרט אלה הנוגעים לתולדותיהם של אבות האומה וגדוליה. מיהו האיש המהווה את הדגם הראשוני למצורע? אין זה אלא משה רבינו, שהוא הראשון שהתורה מציינת את עובדת היותו מצורע. המילה 'מצרע' קרובה אף למילה 'מצרי', שהוא הכינוי שבו משה נודע על ידי בנות יתרו. הצרעת נראתה במשה בשעה שהתבקש להשתמש בכוח דיבורו כדי להוציא את ישראל ממצרים, והוא פקפק ביכולתו, מפני היותו ערל שפתים כבד פה וכבד לשון. הצרעת באה בעקבות קושי בכלי הדיבור. היא באה לידי ביטוי של מצוות כאשר יש קלקול בדיבור אצל בני ישראל, בפרט בלשון הרע.
טהרת המצורע דומה למפעל החיים של משה. יש להוציא מכוח הדיבור המצרי, מתרבותה של מצרים, את החלק הראוי, בדמות הצפור המפטפטת הנשחטת, כמו השה של קרבן הפסח, כנגד יראתם של מצרים, הנאכלת אחרי שחיטתה, לעומת הציפור החיה, המשולחת כשהיא מלוכלכת בדם להיטרף על ידי חיות השדה, כדמות השעיר המשתלח. הזאת הדם על ידי האזוב על המיטהר מקבילה לנתינת הדם על הפתח בפסח מצרים.
ההמתנה של המיטהר שבעה ימים מחוץ לאוהלו מקבילה להמתנה של משה לשוב אל עמו אחרי שנים של ניתוק פיזי ונפשי בשהייתו בבית פרעה ובמדין. שיבתו זו התעכבה עד שמל את בנו, לקנות מעלה עליונה, המושגת ביום השמיני.
שלש מצוות מצריכות ספירה של שבעה ימים כדי להתכונן למעשה של קדושה ביום השמיני: טהרת מצורע, טהרת זב וזבה, ואשם נזיר. אלה הן שלש נפילות, המביאות את האדם למעלה עליונה אחרי תיקונן. מצורע נדרש לתיקון היחס בין האדם לחבירו, זב וזבה בין האדם לעצמו, והנזיר בין האדם למקום. שלשת מערכות אלו, שהן השורש לאיסורי שפיכות דמים, עריות ועבודה זרה, מגלות כיצד העומד מחוץ לקודש, מגיע אליו ביתר עוז אחרי טהרתו.