נח - ויתר גויים

הרב אורי שרקי

נח - ויתר גויים

תשרי תשע"ו

בפרשתנו נכרתה ברית כללית עם האנושות לקיים שבע מצוות. אלא שלמרבה הפלא הופרה ברית זו.

נאמר בתלמוד (בבא קמא לח, א): אמר רב יוסף: "עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים" (חבקוק ג, ו). מה ראה? ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירם להם. איתגורי אתגר (= הרוויחו)! אם כן, מצאנו חוטא נשכר?! אמר מר בריה דרבנא: לומר שאפילו מקיימים אותן אין מקבלים עליהן שכר. ולא? והתניא (והלא שנינו): רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נוכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: (ויקרא יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". 'כהנים ולוים וישראלים' לא נאמר, אלא 'אדם'. הא למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה. דאמר רבי חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

העולה מסוגיה זו הוא שלמרות מעידות רבות, מקיימת האנושות למעשה את שבע המצוות שנצטוו בהן בני נוח באופן הקרוב לרצוי, אלא שחסר היסוד של הציווי. הרצון לקיים את צו המוסר לא בתור מצוה כי אם בתור הנהגה ישרה מבלי שישפיע הדבר על הקשר בין האדם לבורא הוא התוכן של "מי שאינו מצווה ועושה". זו היתה הסברה של פאולוס שלימד שאמנם בטלו המצוות כציוויים, כי היוב לקיים גורר גם את העונש במקרה של אי-קיום, אבל בכל זאת יש לקיים את צו המוסר. כנגד סברה זו כתב המהר"ל תשובה מפורטת בספרו 'תפארת ישראל' (פרק ה).

מה יעשה נוכרי המעוניין להשתייך מחדש למעמד של 'מצווה ועושה' ולזכות לדביקות בבורא שמעניקה המצווה? עליו לעבור מעמד של קבלה פרטית של מצוות ה' בפני בית דין של שלשה (רמב"ם מלכים ח, י). פעולה זו מעתיקה את האדם ממעמד של 'גוי' למעמד של 'בן נוח'. ההפרש בין שניהם הוא עצום לפי ההלכה: גוי אינו רשאי לקיים מצוות נוספות על השבע, בעוד שבן נוח רשאי לקיים כל מצוה כהלכתה (שם י, ט-י ועיין בה"ל סוסי' שד). מלבד זאת בן נוח יכול בזמן שהיובל נוהג להיחשב כ'גר תושב' השותף לחיי עם ישראל בארצו.

אנו עדים בדורנו להתחדשות בקרב העמים של החפץ לקבל את מצוות ה' כמי שמצווה ועושה מתוך דבקות בעם ישראל. אין ספק שמעשה שיבת ציון בדורנו היא הגורם המרכזי לתנועה זו.