הרב אורי שרקי
פרקי אבות (א'-ט"ז) - "עשה לך רב והסתלק מן הספק..."
סיכום שיחה בערוץ 7
שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי
"רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת."
שאלה המתבקשת למקרא משנה זו היא שהרי כבר יהושע בן פרחיה אמר לנו: "עשה לך רב וקנה לך חבר" (משנה ה), אם כן מה הוסיף רבן גמליאל כשהוא אומר לנו "עשה לך רב"? אבל ההקשר מלמד אותנו שמדובר בשני אופנים של עשיית הרב: יהושע בן פרחיה לימד אותנו "עשה לך רב וקנה לך חבר" כי אם לא יהיה לך רב - לא תוכל ללמוד תורה. אם לא יהיה לך חבר - לא תוכל להעמיק בתורה. מה שאין כן רבן גמליאל, בא להסביר שאנחנו צריכים רב - כדי לפסוק את ההלכה - "עשה לך רב, והסתלק מן הספק".
אם כן יש שני אופנים בעשיית הרב: יש רב שממנו אני למד תורה, ויש רב שאני ממנו לומד פסק ההלכה. בוודאי ראוי ורצוי שיהא זה אותו רב. אלא שלא תמיד הדבר מתאפשר. ולו רק מפני שלפי ההלכה, הקבועה בשו"ע (יו"ד רמב) - ההלכה היא תמיד כ"מרא דאתרא" - כרב של המקום. אדם צריך לפסוק את ההלכה כרב של המקום, גם אם מרבו, שממנו למד תורה, למד אחרת. מרבו הראשון ילמד את דרכי הלימוד, והשני יהיה לו רב שעל פיו יעשה - "עשה לך רב, והסתלק מן הספק".
עולה מתוך כך הערך של הוודאות: "ואל תרבה לעשר אמדות". אף על פי שההלכה מתירה להפריש מעשרות גם בלי מידה ומשקל, ומותר לעשר מאומד, כלומר מתוך הערכה בלבד, ראוי לאדם שלא לסמוך על זה אלא בשעת הדחק, ולהשתדל לדייק בשעה שהוא מפריש את המעשרות. "אל תרבה לעשר אמדות".
רבן גמליאל מלמד אותנו את ערך הוודאות לעומת הספק. רבן גמליאל חי בזמן שהתחילה להתפשט המחלוקת בין הלל לבין שמאי. אותה מחלוקת גרמה לתורה שתהיה כשתי תורות ונעשו מתוך כך בית הלל ובית שמאי (סוטה מז, ב). דבר זה הביא אפילו לפי התלמוד הירושלמי (פ"א הל"ד, ט.), לשפיכות דמים בישראל. מתוך כך רבן גמליאל בא להדריך אותנו שאע"פ שאמרו "העושה כבית הלל עשה, והעושה כבית שמאי עשה" (ברכות יא, א), אין ראוי לאדם להתנהג באופן קבוע בדרך הזו, אלא עשה לך רב - שלך יהיה רב, והסתלק מן הספק - מן המחלוקת בין החכמים.
ערכה של הוודאות הוא מאד יסודי, לעומת הערך של הספק בפילוסופיה. לפעמים האדם מתחיל את חייו מתוך וודאות, מתוך השקפת עולם שעליה הוא סומך סמיכה מוחלטת. לאחר זמן באים הספקות, ומעמידים בספק את השקפתו הראשונה. במקרה הזה הספק, הוא דווקא דבר בריא, המאפשר לו לברר מהי האמת מתוך וודאותו הראשונה, ומה היה טעות. הספק הוא מכשיר להגיע מוודאות ראשונה לוודאות שנייה. כפי שלמשל מצאנו בספר הכוזרי (בהקדמה), שמלך כוזר היה בהתחלה דבק מתוך וודאות בעבודה זרה, נכנסו בליבו הספקות, ומתוך כך הגיע לוודאות האמונה הטהורה. אם כן וודאי שראוי לאדם לחיות מתוך וודאות גם אם ייתכן, שאחר כך, יבואו הספקות ויהרסו את וודאותו הראשונה. מה שאין כן בעמדה הפילוסופית. לפיה האדם מתחיל מן הספק, הרי שגם כאשר האדם יגיע לוודאות, אחרי הספקות, סופו לחזור אל הספק. יש בגישה הפילוסופית אל בירור האמת, איזה חיסרון שלא יכול לבוא לידי תיקון. כי מי שתחילתו בספק, גם אם בסוף יגיע לידי וודאות, סופו לחזור אל הספק. מה שאין כן מי שתחילתו בוודאי, גם אם בדרכו יגיע דרך הספק, סופו לחזור אל הוודאי. ולכן הדריך אותנו רבן גמליאל לאמור "עשה לך רב, והסתלק מן הספק".