הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ב'-ה') - "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"

סיכום שיחה בערוץ 7

שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי




"וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה."

אנו ממשיכים את הלימוד בתוך דבריו של הלל. מלבד הקושי שיש בהבנת כל אחד מקטעי דבריו של הלל, יש לנו קושי גם להבין מה עניין הקטעים האלה זה לזה. מה עניין "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", ל"אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע" ומה עניין שני אלה ל"אל תאמר לִכְשֶאֶפָּנֶה אשנה, שמא לא תִּפָּנֶה".

ובכן, כל אלה הם המשך של האזהרה של הלל "אל תפרוש מן הצבור". כי כאשר האדם עומד לבדו, כאשר הוא מפורד מן החיים הכלליים, הוא נתון לעול השינויים, עולם השינוי פועל בו. לכן אומר הלל, שאם אינך מחובר אל הציבור, אז אתה "פרור משונה" כלשונו של הרב קוק (אוהת"ש פ"ב), ממילא אינך שייך אל עולם הנצח, ואתה עלול לשינויים. "אל תאמר לִכְשֶאֶפָּנֶה אשנה, שמא לא תִּפָּנֶה", משום שהשינוי שולט בעולם, וכאשר תסיים את הטיפול שלך בעסקיך, כבר תעמוד בעולם אחר, ואז אולי לא תִּפָּנֶה באותו עולם.

כמו כן: "אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע", כלומר, אל תאמר שדבר מסוים הוא בלתי אפשרי, שכן הרבה דברים שנחשבו לבלתי אפשריים בזמן מן הזמנים, התבררו כאפשריים בזמן מאוחר יותר, וגם זה מוכיח שהאדם עלול לשינויים. משום כך האדם החי לבדו, שאינו מחובר אל הציבור, אין לו ערך. ומתוך כך גם "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", משום שכל זמן שאינך יודע מהו מקומו המנטלי והפיזי של חברך, אינך יכול להבין מה הביא אותו אל ההתנהגות שבעיניך נראית פסולה. וכך אומר הרב קוק ב"מידות ראיה" בערך 'תוכחה', שכאשר באים להוכיח אדם על מידותיו הרעות, יש לבדוק אם אותה מידה רעה אינה מצילה אותו ממידות רעות יותר. למשל לפעמים אדם מתגאה, אבל ייתכן שהדבר הזה מציל אותו מן הייאוש או מן העצבות, ולכן יש לבדוק כאשר באים להוכיח את האדם, שמא אנחנו מזיקים לו בתחום אחר של הנפש, וזהו כלל גדול בדיני תוכחה.

יש על מאמרו זה של הלל הערה יפה של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה א) שבאמת אי אפשר לשום אדם להגיע למקומו של חברו, משום שאני - הדן את חברי, נמצא תמיד במקום אחר מאשר חברי. לפי זה אי אפשר לדון את חברי לעולם, וכך היא האמת. אבל יש מי שכן מגיע למקומו של חברו, בעצם מי שמגיע למקומו של כל אחד ואחד - זהו הקב"ה שהוא 'מקומו של עולם'. מי שעומד במקומו של כל אחד ואחד - הוא היחיד שיכול באמת לדון את האדם. מלבד ריבונו של עולם, אין אדם יכול לדון את חברו משפט אמת, משפט פנימי, לא משפט של בית דין, אלא משפט הדן את האישיות עצמה, מלבד מי שיצר את האדם.