ראיון של רועי אהרוני עם הרב אורי שרקי

"מקום בעולם", ניסן תשפ"א




הרב אורי שרקי הוא ממוריי ורבותיי, ולמרות זאת מעולם לא ישבתי איתו לשיחה ארוכה. מספר השיעורים ששמעתי של הרב שרקי הוא בן ארבע ספרות, אם כי מספר השיעורים שנכחתי בהם פיזית מועט. ככה זה במאה העשרים

ואחת: אחד הרבנים המשפיעים ביותר על האמונה שלי הוא רב שרוב ההיכרות שלי עם תורתו היא אינטרנטית. ועם זאת איני יכול לדמיין את עולמי הרוחני ללא תורתו הרחבה, היצירתית והעמוקה. בשל הפופולריות הגואה של הרב אני לא בטוח שצריך להציג אותו, ובכל זאת ניתן כמה פרטים רשמיים: הרב אורי שרקי מלמד שיעורי אמונה במכון מאיר בירושלים. אם תיכנסו לאתר המכון תמצאו שם יותר מחמשת אלפים שיעורים שלו. נוסף על כך הוא רב קהילת בית יהודה בירושלים ומרצה מבוקש שנאלץ לסרב בכל יום לחמש הצעות להעברת שיעורים. עוד תפקיד שיש לרב שרקי הוא יו"ר ארגון ברית עולם, ארגון שהקים כדי ליצור מרכז עולמי לבני נח. השיחה שלנו נערכת לאחר אחד הדיונים בבית הדין של הארגון. בית הדין הוא כלי מרכזי בהענקת מעמד 'בן נח' לאדם שאינו יהודי. "לפי דעת הרמב"ם, כדי לקבל מעמד של בן נח האדם צריך לקבל עליו את שבע המצוות בפני בית דין", מסביר הרב שרקי בפתיחת שיחתנו. "העמדתו בפני בית הדין מאפשרת לנו גם לעקוב אחרי התקדמותה העולמית של התנועה, שהולכת וצוברת תאוצה".

כמה בני נח יש היום בעולם?

"קשה לדעת מספר מדויק. אני מעריך שבבית הדין של הארגון שלנו קיבלו מעמד בן נח כעשרת אלפים איש, ויש עוד כארבעים אלף בעולם שמגדירים את עצמם בני נח. ההצטרפות אומנם איטית, אך קבועה. כל הזמן אנשים מצטרפים וקהילות קמות. יש הרבה התעניינות בעולם".

מה המניע שלהם?

"חיפוש משמעות לחייהם. עם ישראל הוא מוסר דבר ה', והם מבקשים לשמוע מה יש לנו לומר על ייעוד האדם ועל החיים. אחד מראשי תנועת המקויה אמר לי שהם יודעים כי עם ישראל הוא הצינור של הנוכחות האלוקית בעולם, ואנחנו צריכים להיות ערים לתפקידנו זה. "פעמים רבות הם מגיעים כי התאכזבו מהנצרות. אבל יותר מזה, היום שמו של ישראל נישא בעולם, ורבים מרגישים שהשכינה חוזרת לציון. היהודים אולי לא מספיק מרגישים, כי אין בעל הנס מכיר בניסו, אבל הגויים בהחלט מרגישים. "יהודים רבים שואלים: למה הם לא מתגיירים? למה שאדם יכיר שהקודש נמצא במקום מסוים ויחלי ט למרות זאת להישאר בפריפריה? זו שאלה של יהודים; לגויים זה לא מפריע. הם רוצים להישאר בזהותם ולעבוד דרכנו את אלוקי ישראל".

מתי החליט הרב להתעסק בסוגיה הזאת?

"לפני עשור בערך. חשתי שמשהו תקוע בתהליך הגאולה, בעיקר בשל המאבק בין השמאל והימין. הבנתי כי נקודת המחלוקת היא שבהכללה הימין חושב על היהודים, והשמאל על הגויים. איך מחברים ביניהם? במסר האוניברסלי של היהדות, בתורת בני נח".

אילו שינויים אנו רואים ביחס של אומות העולם לישראל בשנים האחרונות?

"הנושא היהודי נעשה מזוהה יותר ויותר עם הנושא הישראלי. העם היהודי במדינת ישראל הוא נושא שבני האדם יכולים להיות אוהדים לו או עוינים אותו, אבל כמעט בלתי אפשרי להיות אדיש לו".


חירות לא נכונה

לפני כשנה וחצי נתבקש הרב שרקי להיות הרב של תנועת הנוער עזרא. "אני חושב שתנועות נוער הן דבר חשוב מאוד לחוסן הנפשי של האדם", מסביר הרב את הסכמתו לשמש רב התנועה. "תנועת נוער היא המסגרת שבה האדם חווה את כל החוויות וההתמודדויות של החברה המבוגרת בלי לשלם את המחיר על כישלונותיו. זה חשוב כי בחיים עצמם על טעויות משלמים, ותנועת הנוער היא שדה להתנסות בו לפני שמתחילים את החיים עצמם. "להבנתי, תנועת נוער צריכה לשאוף להובלת מהלכים בחברה. זה אחד הכיוונים שתנועת עזרא מפתחת בזמן האחרון, וזה מאוד מוצא חן בעיניי".

מה הרב חושב על שמאשימים את הנוער של היום שהוא כל היום מול המסכים?

"זה לא הנוער, זה כל העולם", משיב הרב. "תפקיד התנועה הוא לצקת משמעות גם בדברים האלה. אני חושב שלהתאונן על הנפילות שגורמת לנו מהפכת האינטרנט זה בעצם לא להבין שהקב"ה מדבר איתנו דרך הכלים האלה. אנחנו בעולם שבו הכלים ברוך ה' הולכים ומתרחבים. במקום להתיירא מהם צריך פשוט למלא אותם. "בקורונה למשל התפתחה תרבות הזום. לפני שנתיים ידעו רק מעטים להשתמש בטכנולוגיה הזאת, והרוב לא הכירו אותה בכלל. היום זה חלק מהמגע בין בני האדם. למרבה הפרדוקס, הבידוד יצר גם ערוצי תקשורת חדשים".

איך הרב מסביר את מתנגדי החיסונים?

"התעניינתי בטיעונים שלהם כי הייתי צריך גם לפסוק הלכה בעניין. פשוט נפגשתי עם פרץ מדהים של אי-רציונליות. תמיד יש תאוריות קונספירציה, אבל כאן זה תפס גם אנשים רציונליים. ייתכן שזה פרץ של חירות - אנשים מוכנים להכניס דברים חדשים לגוף, אבל לא בכפייה. יש הרבה אינטואיציות נכונות שאינן במקומן, ואינטואיציית החירות נכונה, אבל במקרה הזה היא מביאה לידי החלטה לא רציונלית ולא נכונה".


גם אם נשרף הקוגל

אנו משוחחים כשבועיים לפני שאזרחי ישראל צועדים אל הקלפי לבחור את הנבחרת שלהם לכנסת בפעם הרביעית בתוך שנתיים. אני ניגש לנושא בתחושה חמוצה ומחפש מזור אצל הרב, שמזכיר כל הזמן שהפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה קדושה.

זה אידיאל של בית המדרש או גם מציאות?

"סעודת שבת זו מצווה. אם נשרף הקוגל והוא לא טעים, זה אומר שהסעודה איננה סעודת שבת?" אומר הרב. "יש הבדל בין פוליטיקה לבין המקצוע הפוליטי. פוליטיקה היא החלק הבסיסי של היהדות, ניהול צורכי העם, ולכן אגב ודאי שרבנים צריכים לעסוק בו. לגבי המקצוע הפוליטי, שבו יש תככים ומאבקי כוח, לזה צריכים הכשרה מיוחדת, ולא תמיד הרבנים בנויים לזה".

מדוע אנחנו לא מצליחים ליצור מפלגה אמונית ורחבה שיהיו בה מכל החלקים בעם?

"יש מפלגה כזו - הקואליציה", עונה הרב. "הקואליציה היא המפלגה הרחבה, ככה זה מתארגן". עם זאת הרב אינו מסתיר את אי-שביעות רצונו מהמצב הפוליטי. על הבחירות החוזרות ונשנות הוא אומר: "אנו מצויים היום במשבר חוקתי. כל שיטה מדינית מגיעה בשלב זה או אחר לזמן שבו מתגלים חסרונותיה. את הבעיה הזאת אפשר לפתור על ידי תיקון חוקתי. שלושה או ארבעה חוקים היו פותרים את הבעיה".

ייתכן שהמשבר הפוליטי אינו רק תוצאה של בעיה חוקתית אלא של היעדר חזון אידאולוגי.

"היעדר חזון הוא תופעה תרבותית סוציולוגית, ולדעתי היא חשובה מאוד. המשבר הוא דבר נפלא, כי הוא יוצר אפשרויות יצירה. כל מיני פוטנציאלים שעד עכשיו היו גנוזים יכולים לצאת אל הפועל. פתאום יופיעו חזונות חדשים, סינתזות של אידאולוגיות והתקרבות. התשובה שלי קשורה לנגיף שנדבקתי בו - אופטימיות כרונית".


מי אני ומה שאלתי

הרב אורי עמוס שרקי נולד בשנת תשי"ט (1959) באלג'יריה הצרפתית. לאחר כמה שנים עברה משפחתו לצרפת, וכשהיה הרב שרקי בר מצווה עלתה המשפחה לישראל. הרב למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר, וכבר כשהיה בן 16 החל להשתתף בשיעוריו של הרב צבי יהודה קוק. הרב הוא תלמידו המובהק של מניטו (הרב יהודה ליאון אשכנזי) ולמד גם פנימיות התורה אצל הרב שלמה בנימין אשלג. בארבעים השנים האחרונות העביר הרב שרקי עשרות אלפי אם לא מאות אלפי שיעורי אמונה. שאלתי את הרב אם שאלות האמונה של הדור משתנות עם השנים. "בוודאי", הוא עונה. "למשל, פעם השאלות על ביקורת המקרא מאוד העסיקו את הדור, והיום אין כמעט מי שיודע במה מדובר. היום השאלות הן יותר על ארכאולוגיה מקראית. אפילו בשאלת הפוסט-מודרניזם, שבחוגים הפנימיים כל כך עסוקים בה, רוב הציבור לא יודע אפילו מה פירוש המילה".

אבל אנחנו חיים בתרבות שספוגה בפוסט-מודרניזם גם אם איננו מודעים לו.

"בהחלט. אבל הישראלי המצוי לא מכיר את ההוגים הפוסט-מודרניסטים ולא רואה בה את הכוהנים הגדולים שלו. היום אדם שואל את עצמו 'מי אני ומה אני?'. יותר מזה, אדם היום שואל את עצמו 'מה השאלה שלי?'. "רוב האנשים היום אינם מוטרדי ם משא לה פלוני ת או אלמונית אלא חשים מבולבלים. חלק גדול מהעבודה שלי הוא לעזור לאדם להגדיר את השאלה שלו. ברגע שאדם יודע להגדיר מהי שאלתו, הוא פחות או יותר מגדיר את עצמו. כל אדם הוא השאלה שהוא שואל. הבנים בהגדה מקבלים זהות על פי השאלה שלהם. "יתרה מזאת, השאלה האישית שלך לעולם אינה נפתרת. גם אם מקבלים תשובות על השאלות, זה רק מזמין אותנו לעלות קומה להתנסחות מחודשת של השאלה".

גם לרב יש שאלה שהוא עדיין לא ענה עליה?

"בוודאי. אני עוד עסוק בניסיון להגדיר לעצמי מה השאלה שלי. אני חושב שיבוא יום ואדע בדיוק מה אני שואל, ואז אוכל להתקדם".


אין שאלות קשות

ובכל זאת, יש שאלות שחוזרות על עצמן בשיעורי אמונה ומחוצה להם. "כשמישהו שואל אותי 'למה הקב"ה ברא את העולם?' אני שואל אותו: מה אכפת לך?" אומר הרב. "אולי אפשר לדעת את הסיבה ואולי לא, אבל השאלה האמיתית היא למה אתה שואל, זה מה שיברר לנו מי אתה. "חוזרת גם השאלה הילדותית 'תוכיח לי שיש אלוקים'. אני מתנגד לרעיון שצריך להוכיח את קיומו. אלוקים שהוא בגדר ה'יש' הוא אלוקים קטן. אנחנו לא יכולים לדבר עליו אלא על ההתגלות שלו. "דרך ההתגלות אני לומד להכיר את מי שאמר והיה העולם. אם אני רוצה להכיר בן אדם, אני יכול לקרוא את כל תעודות בית הספר שלו ואת גיליונותיו הרפואיים, ואני יכול להיפגש איתו פנים אל פנים. המפגש לא ייתן לי את מספר הזהות שלו, אבל אני אכיר אותו היכרות מדויקת הרבה יותר דרכו".

יש שאלות קשות שעולם האקדמיה מעלה על עולם האמונה?

"שום דבר", עונה הרב נחרצות. "אני לא ראיתי שום שאלה קשה. לא ראיתי עוד שום ממצא ארכאולוגי שמערער ברצינות את מסורת ישראל".


שורש נשמה חרדי

אחד הדברים הבולטים ביותר בשיעוריו של הרב שרקי הוא היחס לגאולת ישראל. הרב שרקי סבור שגאולת ישראל כבר הייתה - בה' באייר תש"ח - ועתה אנו רק צועדים לעבר הגאולה השלמה. אני שואל את הרב איך יכול להיות שאחרי כמאה וחמישים שנות ציונות עדיין יש ויכוח חרדי-ציוני בנושא הזה. "עדיין יש ויכוח בנושא בתוך הציונות הדתית עצמה", מעיר הרב. "פרופ' ידידיה שטרן אמר לי פעם: ברוך ה', היום הציבור הציוני-דתי משיחי פחות. אמרתי לו: זה לא שבח, זו גנות. אנו צריכים לדבר בשבח המשיחיות. אם אתה משיחי, סימן שאכפת לך מגאולת העולם. אם לא, סימן שאתה רוצה שווייץ של המזרח התיכון. "בכל חברה בריאה יהיו גם איי התנגדות. האיים האלה הם הרבה פעמים חתרניים. זו גם הסיבה שהתגלה בהם בקורונה היעדר סולידריות ציבורית. אבל לדבר הזה יש חשיבות בשמירה על האופי החירותי של החברה. "במדינת ישראל יש שתי קבוצות שלא תוכל למכור להן מסרים פוסט-מודרניסטים: החרדים והערבים. זה חשוב, זה חלק ממה שיוצר את החירות של הבעת הדעה במדינת ישראל". הרב שרקי סבור שאין יותר מדי מה להתווכח על ציונות עם חרדים. "הדברים הללו תלויים בשורש הנשמה", אומר הרב. "יש שורש נשמה חרדי, ויש שורש נשמה ציוני. "לפני כמה שנים פנה אליי בחור שחזר בתשובה דרך אחת הישיבות החרדיות החשובות. הוא שמע גם את תורת הרב קוק, והתחיל להתבלבל. אחרי הרבה שיחות איתי ועם רב חרדי הוא אמר לי: אני חושש שאתן את הדין בבית דין של מעלה. אמרתי לו: אם כך, אתה חרדי".


עוד שבע שנים לבית המקדש

הרב שרקי חישב את הקץ. כבר לפני שנים השמיע הרב בשיעוריו חישוב שלפיו בית המקדש ייבנה בשנת תשפ"ח (2027-2028). בכל פעם שהזכיר את החישוב הזה אמר בחיוך: "אם אצדק, אצא גדול. אם לא אצדק, אהיה במועדון טוב של הרבה מגדולי ישראל שגם הם לא צדקו בחישוב".

אנו מתקרבים לתאריך בצעדי ענק. האם הרב רואה את עם ישראל מקים את בית המקדש בעוד שבע שנים?

"נראה לי הגיוני בהחלט. תעשה חשבון מה היה מצבו של עם ישראל ב-1940 ומה היה מצבו ב-1947. בית המקדש הוא ביטוי למהפכה תודעתית בקנה מידה אדיר גם בישראל וגם באנושות. אני לא בטוח שאנחנו כה רחוקים מהאפשרות של מהפכה תודעתית כזו. הסכמי אברהם למשל הם ביטוי לשינוי תודעתי אדיר. שינויים כאלה נוצרים בתהליך ארוך מתחת לפני השטח, אבל לפעמים פורצים ברגע".


האם אנו יכולים להקים את בית המקדש לפני בוא המשיח?

"פעם שאלו את הרב צבי יהודה מתי יבוא המשיח, והרב ענה: הוא כבר קצת בא. ביאת המשיח איננה תהליך מאגי או מיסטי. זו מהפכה שלטונית - מלך מבית דוד מקים שושלת".

זה יחייב הפיכה שלטונית או שהמשיח יוכל להיבחר בבחירות דמוקרטיות?

"ודאי בבחירות דמוקרטיות. נצטרך רק שינוי חוקתי שמחליט שמכאן ואילך השלטון עובר באופן שושלתי. זו לא חייבת להיות מלוכה אבסולוטית: אפשר שזו תהיה דמוקרטיה פרלמנטרית בסגנון בריטניה, ואז בכלל לא ישתנה דבר מבחינת עולם החקיקה שלנו. "אנשים רוצים שהמשיח יבוא, ולכן הם נותנים צדקה או לא מדברים לשון הרע. מה הקשר? זה לא הנושא בכלל. אם אנשים רוצים שהמשיח יבוא, שיביאו אותו. ייתכן שהוא כבר נמצא בשדה הפוליטי". כדי לדעת שהאדם העומד מולנו הוא אכן מבית דוד נזדקק ככל הנראה לנבואה. הרב שרקי סבור שזו הנקודה המהותית באמת, ולא בית המקדש או המשיח. "הנקודה האמיתית היא שעם ישראל צריך לשמש בתפקיד עם הנביאים", אומר הרב שרקי. "כל השאר משמש תשתית להופעת דבר ה' בעם ישראל".

יש לנו מה לעשות כדי להחזיר את הנבואה?

"בוודאי. קודם כול, להיות אנשים טובים. עם זאת אני חושב שאנו זקוקים לעלייה תרבותית גדולה. היום הבידור מזוהה כתרבות, ואני מדבר על תרבות שהיא קרקע להופעת דבר ה'. זה דורש מאיתנו הבנה עמוקה יותר בתורה. אנו צריכים להוציא את הקב"ה מהתפקיד של יו"ר המועצה הדתית של הקוסמוס ולראות בו מישהו שמתעניין בכל עולמו".

כשתלמידים שואלים את הרב למי להצביע, הוא עונה?

"הפעם לא. אין שום מפלגה שמגיע לה שאתמוך בה. יש לי דברי מוסר להגיד לכל אחת מהמפלגות, ולכן בבחירות האלה אני מונע את עצמי מלומר. תמיד בהצבעה בבחירות אני תועלתני: בודק מה המהלך היעיל ביותר, ולפיו אני מצביע. בבחירות הקרובות אני הולך להצביע בצורה תועלתנית עוד יותר משהצבעתי בבחירות הקודמות".


פסח מצרים ופסח דורנו

לסיום אנחנו משוחחים קצת על הפסח הקרב ובא. הרב שרקי מזכיר ארבעה דברים מהותיים שמבדילים בין הגאולה שאנו חווים בשנים אלו לבין גאולת מצרים: הזמן - גאולת מצרים הייתה לאחר מאתיים שנות גלות, וגאולתנו אחרי אלפיים שנה. המקום - גאולת מצרים הייתה מארץ אחת, וגאולתנו ממאה ארצות. האופן - גאולת מצרים הייתה בניסים, וגאולתנו בדרך הטבעית, העדיפה. העתיד - גאולת מצרים היא גאולה שיש אחריה גלות, וגאולתנו היא האחרונה. "יום העצמאות מבחינת התודעה שלנו צריך להיות מרכזי עוד יותר מיציאת מצרים", אומר הרב. כשאני שואל את הרב אם היה נכון שיום העצמאות יהיה יום טוב ללא מלאכה, הוא עונה בשלילה. "אדרבה, יום העצמאות הוא חג עם מלאכה, כיוון שיש התאחדות של הקודש עם הטבע". הרב מסיים את דבריו בברכה לנוער הישראלי. "אנחנו רואים שמתקיימים לפנינו דברי המלבי"ם בפירושו לספר יואל", אומר הרב, "ולפיהם המדרגה בנבואה של מי שייוולד קרוב יותר לימות המשיח תהיה גבוהה יותר ממדרגתם של הזקנים. "אנו רואים שהנוער של ימינו הוא נוער שמפתח יכולות אדירות של הכרה. הזהות ההולכת ונוצרת בימינו, שתכלול את הרכוש הרב של כל הדורות, הולכת ונרקמת בנפשות הנוער של דורנו. זו אחריות גדולה. קצת מפחידה, אבל בעיקר גדולה".