הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - דרכי לימוד תורת הקבלה

סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




כאשר ספר הזהר רוצה להביא את השיחות שהתנהלו בין תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, חכמי תורת הסוד, הביטוי החוזר ונשנה הוא "רבי פלוני ורבי אלמוני הוו אזלי באורחא", כלומר היו הולכים בדרך. מאחר וכל דבר שמופיע בספר הזהר בעל משמעות, פרט זה לא סופר רק בתור רקע לשיחות של אותם גדולים. רבי אברהם אזולאי - מגדולי תלמידי האר"י - כתב בספרו חסד לאברהם שישנם שלושה אופני לימוד: לימוד בעמידה, בישיבה ובהליכה. בזמן התנ"ך ועד ראשוני התנאים, היו לומדים בעמידה, מצד הכבוד שיש לתת לדברי הנביאים. לעומת זה, לימוד המשנה והתלמוד היה נעשה בישיבה, לכן המקום שבו לומדים את התורה שבעל פה בעומקה נקרא "ישיבה" או בארמית "מתיבתא". משמעות הדבר היא שצריך להתיישב בדבר להעמיק בו, כדוגמת הפסל של רודן "האדם החושב". אך ישנם תכנים עליונים כל כך, שהם מעבר לסדרי הטבע ומוציאים את האדם ממקומו, עד שאי אפשר לשבת באותו המקום, ולכן אנחנו מוצאים בספר הזהר טיולים מופלאים של התנאים. דבר זה מצאנו גם אצל חכמים מאוחרים, כמו רבי משה קורדוברו, שכתב ספר על הדברים שהתחדשו לו תוך כדי טיול בשם "ספר הגירושים", וגם אצל הרב קוק ותלמידו הרב הנזיר זצ"ל, שהיו מטיילים ונפגשים עם תכנים של רוח הקודש. להבדיל בין ישראל לעמים, גם אצל תלמידי אריסטו, מצאנו אסכולת הפריפטטים, כלומר המהלכים, שהיו עוסקים בשיחות מטפיזיות תוך כדי הליכה.

ניתן לראות בתופעה זו שלמות של היחס שבין התנוחה הפיזית של האדם לבין התוכן הרוחני העליון שבו הוא עסוק. כפיתגם הידוע לפיו המורה לגיאומטריה מוכרח להיות גם קצת משולש, בתורת הקבלה הדבר כפשוטו, הלומד את אותם התכנים שהם מהלכים בין המלאכים, צריך להיות אף הוא מן המתהלכים.