הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - עשר ספירות
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
עשר הספירות הינן המידות הא-לוהיות שבהן מנהיג הקב"ה את עולמו. מצאנו בספר בראשית, שכשהקב"ה בורא את עולמו, חוזר הביטוי "ויאמר א-לוהים" עשר פעמים, לכן נאמר "בעשרה מאמרות נברא העולם". מדוע צריך העולם להברא בדיבור? אלא שהדיבור הינו ביטוי של אישיות, ולא ישות סתמית בלבד. בסופו של דבר, האלוה של הפילוסופים אינו יותר מאשר קונצפט, "משהו", בעוד שהא-לוה של הנביאים, שעליו מדברת תורת הקבלה, הוא "מישהו", דהיינו בעל רצון, שרוצה לבטא את תוכניתו בעולמו, תכנית הבנויה מעשרה מאמרות. אלא שבאופן פרדוקסלי, העולם מסתיר את הנוכחות של בוראו. אמרו החסידים "הטבע מטביע את הא-לוהות" - מלשון לטבוע בים, "העולם" מלשון "העלם". אם כך, ניתן לומר שאותם המאמרות מרחפות מעל פני המציאות, הספירות אינן נגלות, עד הזמן שבו האנושות מוכשרת לקבל התגלות, ועשרה מאמרות הופכים להיות עשר מכות שבהם הקב"ה נגלה על מצרים, שהופכות אחר כך להיות עשרת הדיברות שבהם הקב"ה נגלה אל ישראל, ומתוך כך נעשים עשרה נסים קבועים בבית המקדש המתלווה לתולדות האומה. יש כאן מעבר, מא-לוה מסתתר לא-לוה מתגלה, מ-"מה" ל-"מי", דהיינו א-לוהות המוכרת בתור ישות סתמית, "מה", לא-לוהות המוכרת בתור אישיות שיש לה מה לומר, "מי". ומה יש לה לומר? כל זה מתברר דרך אותן עשר ספירות.
ספר הזוהר מסביר שהביטוי "בראשית ברא א-לוהים", "א-לוהים" אותיות "מי" ו-"אלה", כמו שאמר הנביא ישעיהו "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", כלומר הנעלם בורא את הגלוי. בספרות חכמי הקבלה, "מי" הוא כינוי לספירת הבינה, הספירה שדורשת התבוננות על מנת להגיע אליה, ו"אלה" זה הדבר הגלוי. ניתן לומר שהיתה לפרעה מלך מצרים אינטואיציה מסוימת כאשר אמר "מי ה'?". ידע פרעה שצריך לשאול את השאלה "מי", אך היה חסר לו "אלה", לכן אומר הכתוב: "למען שתי אותותי אלה בקרבו", להוסיף לו אותיות אל"ף למ"ד ה"א, כדי שיתגלה שם א-להים בשלמות.
מכל זה אנו מבינים שמערכת הספירות שעליה מדברת תורת הקבלה, איננה מערכת סטטית יבשה העומדת מרחוק, אלא מערכת דינמית ההולכת ומתגלה במהלך ההיסטוריה. ההיסטוריה כולה הינה זירת ההתגלות של הספירות, דור אחרי דור, עד השלמת הגילוי הא-לוהי, המפגש השלם בין הא-לוהות לבין האדם.