הרב אורי שרקי
כוחה של תפילה
מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
"מעייני הישועה", י"א בתמוז תשס"ב
כיצד פועלת היא התפילה לשם השגת מבוקשינו?
מבואר בספר נפש החיים (שער ב) שמאחר ונפש האדם קשורה עם שיעור הקומה הרוחני של כלל המציאות, הרי מובן שפעולה בנפש פועלת ממילא על כל העולם, כך שניתן לפעול ישירות על שירש הרצון ולהשיג בכך את המבוקש בתפילה.
לעומת זה קיימת הסברה רציונאליסטית, שאינה קושרת ישירות את מצבו המוסרי והרוחני של האדם בחסרונו, אבל בכל זאת מצפה מהתפילה לשנות את אישיותו של האדם, כך שבסופו של דבר יוטב גם מצבו האישי (עיין רמב"ם תענית פ"א ה"ב). שני צדדים אלו מבוארים בדברי הרב:
"שתי שיטות הן בערכה של התפילה, השיטה המיסטית והשיטה הרציונאלית. השיטה מבארת את קשר העולם עם האדם ועם תנועותיו כולן, ומראה בעליל שהבעת הרצון של האדם, בהדבקו באלוקים. הרי היא פועלת ויוצרת, מתוך המעמד הרוחני, עלילות רבות ערך, בהוויה בכללה, וממילא באה הפעולה לטובה בהנוגע לחלקו של האדם ומבוקשיו. השיטה הרציונאלית אינה מכרת את הסתרים הנפלאים הללו, והיא מכנסת את התפילה כולה, לתוך המערכת המוסרית, הפסיכית, והפיוטית. האדם מתעורר על ידי ציורי תפילתו, נפשו תזדכך, מידותיו יתעלו. התוכן המוסרי הוא בודאי אחוז עם הגורל של האדם. בההטבה המוסרית, יוטב הגורל. ההוויה כולה שואפת לקדמה, לטוב, הרשעה היא נפלטת מהמציאות, ובזה, הננו מכירים את סיבת הפגעים כולם כהרשעה. ההטבה הנפשית שעל ידי חיקוי השירי של התפילה, היא התכלית. אין לקשר את התפילה בפרטיות של הפעולה המבוקשת, על פי השיטה המדוברת, אלא מצטרפת היא מתוך הכלל, היא מכרת שהאדם שלא התפלל הצטברו בתוכו הרבה תכונות קשות, מחוסרות תיקון ועידון, ומצבו המוסרי יסבול מזה הרבה. ולהיפוך, על ידי התפילה, יתעלה האדם ויהיה יותר מואר ברוחניותו, וממילא יהיו חפציו יותר ממלואים. בכלל, יקרה אי האידאליות של התפילה, הבעת הגשמה, יותר מעצם התכלית הפרטי של המבוקש שבתפילה." (קובץ א, רפב).
התביעה הנפשית שבשיטה הרציונאלית גבוהה היא:
"מובן שלשיטה זו צריך המצב האידאלי להיות יותר מזוכך, כדי שתהא התפילה מוכרת לדבר של חובה גדולת ערך".
אך השיטה המסטית יש בה סגולה מיוחדת:
"אמנם השיטה השניה היא ממולאה מאידיאליות פנימית, המוזרת מההויה כולה בתוכה, אבל היא מספקת להמשיך לבבות אל קביעותה".