הרב אורי שרקי
גנות ושבח
מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
"מעייני הישועה", ט"ז בניסן תשס"ג
מתוך הגנות ניכר השבח. כשאנו באים לשבח את הקב"ה על שגאלנו ממצרים, מזכירים אנו שני ענייני גנות: "עבדים היינו" ו"עובדי עבודה זרה היו אבותינו". ומתוך כך שני מיני שבח: "ויוציאנו ה' א-לוהינו משם" וגם "קרבנו המקום לעבודתו". ניכר מסגנון הדברים שהשבח בא לנו מעצם הגנות. ועל כן יש לשאול מהו השבח שצמח לנו מהגנויות האלה? הרב זצ"ל מפרש (עולת ראיה ב, רס-רסא) שאלמלא העבדות, לא היינו קונים בעבודת ה' את מידת ההכנעה:
"אמנם העבדות ודאי גרמה כמה דברים רעים, כמו תכונות נשחתות, ואין צריך לומר רעות וצרות בהווה שלה לאותם הסובלים אותה אז, אבל גם תכונת ההכנעה, וההשתעבדות למי שראוי להשתעבד, להיות עבד ה' באמת, להיות יכולים לבטל הרצון העצמי והנטיה העצמית בשביל קבלת עול מלכות שמים."
כמו-כן רכשנו דרך היותנו עובדי עבודה זרה את יכולת צירוף כח הדמיון והחומריות לעבודת ה':
"כן הגנות של "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" הוא גם כן גורם לשבח שמפני יתרונם הגדול של ישראל, ונטייתם לרוחניות ושכליות... הלא יכול היה להיות משתמט מידם לגמרי כח הדמיון, באותו הצד שהוא צריך לשכלולו של עולם ותיקונו, להכשרת ההנאות והעידונים היפים שהם באים מיסוד ההכשר הדמיוני, והנטייה בכלל לחוזק גופי (=גופני) שכח השכל והתגברות הרוחניות מכניעתו. על כן כדי לתן שורש בגזע לבל יבולע לצד הדמיוני והחומרי לגמרי, הכין האדון ב"ה רטיה קודם, שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו... ומזה יצא השבח, שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו ויכולים אנחנו להעשיר את תכונתה של העבודה האלוהית... בכל אותם הכשרונות שנמצאים בנו מיסוד הגזע המקורי שעובדי עבודה זרה היו אבותינו, שנותן אימוץ לכח הגופי וכשרון הדמיון שימצא אחרי זיקוקו את מקומו המוגבל לו."