תפילה ופניה אל ה'

תפילה ופניה אל ה'

כ' בניסן תשס"ז

שאלה:

אני חש בסתירה, לכאורה, בהתיחסויות של הרב בשיעוריו, לנושא התפילה.

א. הרב אומר ש"גם ר' נחמן, כשהיתפלל את תפילתו האישית, הרי זה לאחר שהתפלל את הנוסח של אנשי כנסת הגדולה" ושאלתי, כיצד זה פותר את הבעיה, שישנה פנייה אל ה' מצד אדם (כמובן אין הכוונה לר' נחמן עצמו) שלא יודע את ה', וגם נוסח תפילתו אינו ממי שידע את ה' וכי מה עוזר שפנייה אחרת של האדם לה' הייתה "קבילה"? השאלה מתחדדת לאור ההדרכה של ברסלב, להיתפלל בחופשיות גמורה - "כמו שפונים לאבא טוב".

ב. אישית אני גם מרגיש, שאדם שהולך ומתוודע להתרחשויות ולהתפתחויות ההסטוריות בכל התחומים, אם הוא אכן "מונוטואיסט" אמיתי, הוא ממש בבעיה בכלל להתחיל ולהיתפלל. שהרי עולמינו כה עשיר, ודרך הפנייה אל ה' המורגלת , בפי לפחות, היא רק מצמצמת את המרחב שאני חווה, מחוץ לבית הכנסת. ואף שאיני מיואש כלל מהיווצרות אינטגרציה (אם נכון להגדיר זאת כך) בין העולמות, הרי שבמצב הנוכחי, אני מרגיש פער שלילי בין שתי החוויות.

כשאני חושב על זה, אני מרגיש שאני "מבין את ה" במהלך הכפירה של הדורות האחרונים, יש איזה מין צורך "להתבשל" עם כל מה שאנו חווים, לפני שאנו מצליחים לחזור ולפנות אל ה' עם כל המטען הזה.

תשובה:

א. כאשר מתפלל אדם לפי נוסח הנביאים, כוונותיו מתיישרות ומתאימות לעולמם הפנימי של הנביאים, כך שגם תפילותיו האישיות החופשיות, "קבילות".

ב. התפילה היא צינור הקישור אל ה' דרך הרצון. שאר הצינורות אינם ממין זה, מלבד אצל יחידי סגולה. מה שמתרחש בדורות האחרונים, עיין אורות הקודש חלק ב, הקודש הכללי, פרק כ"ג.