אורי עמוס שרקי
כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג
על אמירת
הלל בליל יום העצמאות
ירושלים, אייר תשס"ט
הַשִּׁיר
יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג,
וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל,
לָבוֹא בְהַר
ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל:
ישעיה ל, כט
"השיר יהיה
לכם - ביום שתגאלו מן הגלות.
כליל התקדש
חג - כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג."
רש"י פסחים
צה, א
לעילוי נשמת
אבי מורי
הריני כפרת
משכבו
ר' חיים
גדליה ב"ר עייזר שרקי
תוכן עניינים:
רקע
א. ההלל - הודאה על גאולה
ב. קביעת ההלל בלילה
שיטת החתם סופר
שיטת המהרש"א
שיטת החיד"א
מדינת ישראל היא גאולה אחרונה
תירוץ השאלות
ג. דעות אחרות
ד. תקנת הרבנות הראשית והמנהג
מסקנה
רקע
בשנים האחרונות ניטש ויכוח מסביב לאמירת ההלל בליל יום העצמאות. לתועלת המעיינים ראיתי לנכון להביא את עיקרי הטיעונים השונים בנושא ואת מסקנתי, מתוך תקווה שהלכה זו תתברר בבית המדרש. עיקרי הדברים התבררו במקומות הבאים: במאמריהם של הרב שלמה גורן זצ"ל והרב משה צבי נריה זצ"ל1; בספרו של הרב יעקב אריאל "אהלה של תורה"2; בספרו של הרב אריאל אדרי3 "שחר אהללך"4; בקובץ "כלביא שכן"5; בספרי "בית מלוכה"6 ובקונטרס "ואמונתך בלילות"7. כמו כן, בהחלטות מועצת הרבנות הראשית לישראל ובפרוטוקולים של דיוניה8.
מאמר זה אינו דן בחיוב לגמור את ההלל ביום, המקובל כאן כהנחת יסוד, אלא בשאלת ההלל בלילה בלבד. מפני דרישת הקיצור אביא רק את עיקרי הדברים, והמעוניין להיפגש עם כל צדדי הסוגיה יעיין במקורות שצוינו לעיל.
במאמר יתבארו ארבע נקודות מרכזיות:
א. כל הלל
שנתקן, בין ביום טוב בין בזמנים אחרים, הינו על גאולה מעבדות לחירות.
ב. קביעת ההלל
בלילה.
ג. דעת
החולקים.
ד. תקנת
הרבנות הראשית והמנהג.
א. ההלל - הודאה על גאולה
המקור ממנו למדים את החיוב לומר הלל הוא דברי התלמוד במסכת פסחים (קיז, א):
"אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה, משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהם תקנו להם לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן"
וביאר שם רש"י9: "אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה".
ובהמשך הגמרא מובאת ברייתא:
"תניא: היה רבי מאיר אומר: כל תושבחות האמורות בספר תהלים כולן דוד אמרן, שנאמר: 'כלו תפילות דוד בן ישי'. אל תקרי 'כלו' אלא 'כל אלו'. הלל זה מי אמרו? רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, וחלוקין עליו חבריו לומר שדוד אמרו. ונראין דבריו מדבריהן - אפשר ישראל שחטו פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה?"
ממקורות אלו עולה שההלל הוא הודאה על גאולה - הן מצד תוכנו, והן מצד סיבת תקנתו.
ראיה נוספת היא דברי התלמוד במסכת מגילה (יד, א), שמבארים מדוע הייתה מחשבה לומר את ההלל גם בפורים: "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן". מדברים אלו עולה שסיבת ההלל בדרך כלל היא גאולה - 'מעבדות לחירות'.
וכך מופיע גם בפסיקתא רבתי10:
"ואין קורין אלא על מפלתה של מלכות... לשעבר היינו עבדים לפרעה, עבדים ליוון, ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו, הללו עבדי ה'"
ב. קביעת ההלל בלילה
שיטת החתם סופר
דעת החתם סופר11 היא שאם אירע נס בלילה יש לקבוע את ההלל בלילה. אם כן בדורנו, שהמעבר מעבדות לחירות היה בחצות הלילה, מתבקש שההלל של יום העצמאות יקבע בלילה דווקא [המדינה הוכרזה משעת סיום המנדט הבריטי, והוא הסתיים בחצות הלילה]12.
מדברים אלו עולות שתי שאלות. האחת, שאם כן די היה בהלל אחד (בלילה) ולא בשניים (בלילה וביום), והיכן מצאנו שתי אמירות הלל על נס אחד? השנייה, שאם כן ראוי היה לקבוע את יום העצמאות בו' באייר דווקא, שכן בלילו חלה העצמאות. שתי שאלות אלו תיושבנה בהמשך.
לשיטת החתם סופר ניתן להביא מספר ראיות:
· סוגיית התלמוד שדנה במקורו של ההלל ומכריעה שהוא "על גאולתן", מוסבת על ההלל שבהגדה, שנאמר בליל פסח.
· במדרש רבה13 נאמר: "בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום, ובשעה שאתה עושה לנו ניסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה".
· בתלמוד הירושלמי14 שדן בדברי המשנה על ההלל בליל פסח, מופיע מדרש: "ומה היה [פרעה] אומר? 'קומו צאו מתוך עמי' לשעבר הייתם עבדיי, מיכן והילך אתם עבדי ה'. באותה שעה היו אומרים: 'הללויה הללו עבדי ה''". אם כן, ההלל בליל פסח בא בעקבות נס השחרור מעבדות לחירות שנעשה באותה שעה.
עצם העובדה שמדרש זה מובא בסוגיה של אמירת ההלל בליל הסדר מוכיחה שני דברים: האחד, שהמדרש דן בהלל ההלכתי לדורות ולא בסתם שירה או בהלל בשעת הנס בלבד. השני, שההלל של ליל פסח נקבע על הנס ולא על הקורבן. (שלא כדברי החולקים שיובאו לקמן)
· במדרש שוחר טוב15 מופיע נוסח דומה לזה שבירושלמי: "התחיל פרעה צווח ואומר: לשעבר הייתם עבדיי, אבל עכשיו אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, והרי אתם עבדיו של הקב"ה, צריכים אתם להלל לו שאתם עבדיו, שנאמר: 'הללויה הללו עבדי ה'". יש להתבונן במדרשים אלו היטב, משום שמדובר באמירת ההלל הראשונה בהיסטוריה - והיא באה על רקע הסכמת פרעה לשחרור בני ישראל, כלומר הענקת עצמאות.
כשיטת החתם
סופר שהלל בליל פסח נאמר על הגאולה סוברים גם בעל הפחד יצחק16,
הגר"ש גורן17
והגר"ע יוסף18.
שיטת המהרש"א
במסכת מגילה (יד, א) מקשה התלמוד מדוע אין אומרים הלל בפורים, ומביאה קל-וחומר: "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן?".
וכתב המהרש"א בחידושי אגדות שם: "ומהאי קל וחומר 'ומה מעבדות' וכו' יש ללמוד למקרא מגילה בין בלילה בין ביום, כמו שקורין הלל בפסח בלילה ולעיל דריש ליה מקראי".
מדברים אלו של המהרש"א עולה שייתכנו שתי קריאות הלל על אותו נס. המהרש"א למד שיש לקרוא את המגילה בין בבוקר ובין בערב (אף על פי שעיקר קריאתה של המגילה בבוקר19) מהעובדה שההלל נקרא בפסח בין בבוקר ובין בערב.20
לפי שיטה זו יש לשאול מדוע לא תיקנו אמירת הלל גם בליל חנוכה, שהרי למהרש"א אין אמירת ההלל בלילה תלויה בהתרחשות הנס בלילה דווקא. יש מקום להשיב שהדלקת הנרות במקום הלל עומדת, וכן דעת הגרש"ז אויערבאך21. אך יש לעיין בסברה זו משום שבאופן פשוט ההלל בחנוכה הוא על הגאולה22 ואילו הנרות הן על נס פך השמן.23 גם עניינה העצמי של המצווה - להדליק נרות - מכוונת בפשטות לנס הפך, ואין לה שייכות לאמירת ההלל. לכן נראה לומר שחכמים לא תיקנו לומר הלל בליל חנוכה משום שהוא אינו שווה בערכו לליל פסח (סברה זו תתבאר להלן בשיטת החיד"א), אבל בפורים התרחש נס של הצלה ממיתה לחיים, והוא נלמד בקל וחומר מגאולת מצרים - ולכן לדעת המהרש"א היה ראוי לתקן עליו הלל גם בלילה.
את דברי המהרש"א הבינו בכיוון שונה, הרב נריה24 והרב אדרי25, עיי"ש.
בניגוד לדעת
המהרש"א כתב מרן החיד"א26
שאם היו מתקנים הלל בפורים לא היו מתקנים אותו בלילה.
שיטת החיד"א
מרן החיד"א27 נשאל על ידי קהל אחד שאירע לו נס, אם יכולים לתקן ארבעה דברים: א. תענית לזכר הצרה בכל שנה. ב. קביעת יום טוב זכר לנס בכל שנה. ג. אמירת הלל בכל שנה. ד. לקרוא את ההלל בלילה. על שני הראשונים השיב החיד"א בחיוב, ועל שני האחרונים השיב בשלילה. הטעם לשלילת אמירת ההלל הוא משום שהנס לא נעשה לכלל ישראל, ומדברי בעל הלכות גדולות עולה שלא תיקנו הלל אלא בנס שנעשה לכלל ישראל28. והמשיך וכתב שאם הקהל לא ישמעו לו וירצו לסמוך על מי שהורה שגם קהל פרטי יכול לתקן אמירת ההלל29, על כל פנים לא יקראוהו בלילה, משום שלא מצאנו הלל בלילה ואין לשנות ממנהג הקדמונים.
החיד"א מקשה על דברי עצמו מהלל של ליל פסח, שנאמר בלילה, ומשיב שתי תשובות: א. על פי קבלת האר"י יש טעם מיוחד לאמירת הלל בליל פסח30. ב. מהיכן נבוא לתקן אמירת הלל בלילה בנס של קהל פרטי.
מדבריו עולה כי: א. אין לתקן לדעתו אמירת הלל בלילה אלא אם כן טעמו כטעם ההלל בליל פסח. ב. בנס של כלל ישראל יש מקום לתקן אמירת הלל בלילה.
נדון בשני העניינים כסדרם:
א. הטעם לאמירת הלל בליל פסח לפי האר"י31 הוא משום שהוא זמן היציאה מעבדות לחירות, דבר המשפיע בצורה חריגה על העולם הרוחני:
"...לכן אנו אומרים הלל גמור גם בליל פסח מה שאין כן בשאר המועדים... כי אז נכנסו [המוחין] כולם ביחד, מה שאין כן בשום זמן מהזמנים. והעניין כי אז הוצרך לעשות זה ברגע ההוא שלא כדרך הטבע כדי להוציאן מעבדות לחירות".
הא למדת שביציאה מעבדות לחירות עולים כל העולמות בבת אחת וראוי לומר אז הלל, ואם אירע הדבר בלילה, יאמרו את ההלל בלילה32. (ומה שהקשה הגר"י אריאל33 כיצד יתכן לפסוק הלכה על פי הקבלה, עיין מה שהשבתי להגן על מרן החיד"א במאמרי34).
ב. יש לעיין בשאלה מתי גאולה מצריכה הלל בלילה (כמו בפסח) ומתי אין בה הלל כי אם ביום (כמו בחנוכה). והנראה בעיני הוא שרק שני זמנים בהיסטוריה ראויים להלל בלילה: גאולת מצרים והגאולה האחרונה. ולא עוד אלא שההלל של ליל פסח מבוסס הוא על ההלל של הגאולה האחרונה, שכן כך למדו חז"ל בתלמוד הירושלמי35: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כתיב 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', בא ליל פסח ללמד על מפלת סנחריב ונמצא למד הימנו - מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל" וכתב רש"י36: " השיר יהיה לכם - ביום שתגאלו מן הגלות, כליל התקדש חג - כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג". [השירה שהייתה אמורה להיאמר על מפלת סנחריב - שבזכותה היה חזקיה נעשה משיח וגאולתו גאולה אחרונה - נדחתה לעתיד לבוא37, ולכן פירש רש"י את הפסוק על הגאולה האחרונה].
לפי דברים אלו
מובן מדוע לפי החיד"א אין לומר הלל בליל פורים - שהרי אין עניינו דומה לליל
פסח שבא על יציאה מעבדות לחירות, וגם אין לומר הלל בליל חנוכה - שהרי אינו
גאולה אחרונה, כפי שהיה ידוע גם לבני בית שני. מה שאין כן יום העצמאות
שהוא היום שבו יצאנו מהגלות לגאולה אחרונה38,
כפי שיתבאר להלן, לא רק שראוי לומר בו הלל בלילה אלא שהוא בעצמו המקור להלל
של ליל פסח39.
מדינת ישראל היא גאולה אחרונה
מדינת ישראל היא גאולה, וגאולה אחרונה, ויש לכך השלכות הלכתיות כפי שנוכיח:
· משמעותה של המילה "גאולה" בכל התורה היא תמיד ביטול שיעבוד משפטי, כמבואר בפרשת בהר בנוגע לעבדים ולקרקעות. לכן, כשמדובר באומה שלימה, "גאולה" היא השחרור מעול הגויים במובן משפטי-פוליטי ולא בשחרור רוחני וכדומה. כך קובע גם התלמוד במסכת ברכות (ט, א), שמתן הרשות לצאת לחירות הוא הנקרא אתחלתא דגאולה, והיציאה בפועל היא הגאולה: "אמר רבי אבא: הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב [=נתנו להם רשות לצאת. רש"י]... וכשיצאו לא יצאו אלא ביום... על מה נחלקו? על שעת חיפזון". ובגיליון הש"ס לרבי עקיבא אייגר40 פירש על פי סוגיה זו את המונחים 'גאולה מעלייתא' ו'אתחלתא דגאולה'.
· על פי הנ"ל מובן מדוע הגדרת הגלות לפי המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל41 כוללת שלשה מרכיבים: יציאה מארץ ישראל, פיזור בארצות הגולה ושיעבוד לאומות העולם. ואם כן הגאולה היא: חזרה לארץ ישראל, כינוס הגלויות ועצמאות
· במסכת ברכות (לד, א) נאמר: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"42. העלייה הרוחנית שבאה בעקבות הגאולה מכונה "פדות" ולא גאולה, כגון בברכת המגיד: "על גאולתנו ועל פדות נפשנו"43. בדומה לכך קבעה התורה את ט"ו בניסן לחג החירות - אף על פי שהיו אבותינו נתונים אז במ"ט שערי טומאה וללא תורה - משום שאז התרחשה היציאה מעבדות לחירות פוליטית.
· הלכה פסוקה היא שמזכירים יציאת מצרים בלילות ובימות המשיח אין מזכירים כלל, לא בימים ולא בלילות44. אם כן, חייבת להיות הגדרה הלכתית המאפשרת לקבוע אם אנו בימות המשיח אם לאו, שהרי יש לכך השלכה הלכתית. ובשקלא וטריא בין בן עזאי וחכמים במסכת ברכות עולה בבירור שהוא קיבוץ הגלויות והעצמאות המדינית.
· יש למדינת ישראל דין מלכות, כמפורסם בפוסקים45, ולפיכך הסתיימה גלות אדום. ועל הפסוק (דברים ל, ה): "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ", נאמר בירושלמי46: "מאבותיך – אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלים שוב אין אתם משתעבדים", כך שאמונה זו דין תורה היא. ובמגילת איכה (ד, כב) נאמר: "תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָ", ופירש"י: "לא יוסיף להגלותך - מגלות אדום ולהלן עוד".
·
בברייתא במסכת ברכות (יב, ב) נקבע שגאולתנו זו גדולה בערכה פי כמה וכמה
מיציאת מצרים, שכן ביציאת מצרים יצאנו מארץ אחת אחרי מאתיים ועשר שנים
ואילו עתה יצאנו ממאה ארצות אחרי אלפיים שנה - עד כדי כך שלדעת בן זומא
משכיחה גאולה זו לחלוטין את יציאת מצרים, ולדעת חכמים עושה אותה טפלה. ואם
תאמר, כיצד ניתן להשוות את מדינת ישראל ליציאת מצרים, שהיו בה ניסים וגילוי
שכינה - אין זו אלא קושיה על נבואת ירמיה הנביא (כג, ז-ח): "לָכֵן הִנֵּה
יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה
וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל
הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם"47;
הזכיר הנביא ירמיה את קיבוץ הגלויות, ולא הזכיר את הניסים. ועוד - הלוא
פשוט הוא שגאולה שאין אחריה שיעבוד גדולה מגאולה שיש אחריה שיעבוד. כך שאם
על יציאת מצרים מחייבים האר"י, והחיד"א בעקבותיו, לקרוא את ההלל בלילה משום
היציאה מעבדות לחירות, קל וחומר הוא ליום העצמאות48.
תירוץ השאלות
נותר עוד להשיב על שתי השאלות שעלו בעקבות דברי החתם סופר: האחת, היכן מצינו שתי אמירות הלל על נס אחד, בלילה וביום, מה שלא מצאנו כן בשאר המועדים49 ? והשנייה, שראוי היה לקבוע את יום העצמאות בו' באייר דווקא, שכן בלילו חלה העצמאות.
ביחס לשאלה הראשונה יש לומר: מצינו ומצינו, ובמקומות הבאים:
· כל אמירות ההלל של ימים טובים באות על נס אחד - היציאה ממצרים50, אלא שהן נאמרות על שלבים שונים של היציאה: ההלל בשחיטת הפסח נאמר זכר לנס של זביחת תועבת מצרים; ההלל בליל פסח על השחרור במכת בכורות; ההלל של יום ראשון של פסח על היציאה ממצרים; ההלל של שבועות על מתן תורה; ההלל שהיה ראוי להיאמר בר"ה51 על ביטול השעבוד52; ההלל שהיה ראוי ליום הכיפורים - על קבלת לוחות שניים53; ההלל של סוכות על ענני הכבוד.
· ההלל של חנוכה נאמר שמונה פעמים אף על פי שבא על גאולה אחת, ונכפל משום רמז קל שיש בו לנרות54.
· ההלל שהיה ראוי לאומרו בפורים הוחלף במקרא מגילה - והיא נקראת פעמיים, ביום ובלילה. וכבר העלינו לעיל שלדעת המהרש"א היה ראוי לתקן הלל בליל פורים וביומו.
· אלמלא טעמי הגמרא55 והמדרש56 ראוי היה לגמור את ההלל בששת ימי הפסח האחרונים - וכל אמירות אלו היו באות על נס היציאה בלבד.
ומכאן לענייננו. בה' באייר תש"ח חלה על ראשי היישוב בארץ ישראל רוח דעת וגבורה להילחם, והכריזו בשעות היום על הקמת המדינה, ועל כך ראוי לקבוע יום טוב והלל לדורות, כמפורסם; ומלבד זאת, היציאה מעבדות לחירות התרחשה בחצות הלילה של ליל שבת ו' באייר, ועל כך ראוי לקבוע הלל בלילה - הן לפי טעמו של החתם סופר שיש לומר את ההלל בשעת הנס, והן לפי טעמם של האר"י והחיד"א שבגאולה אחרונה ניתן לתקן הלל בלילה; והואיל ומדובר בשלבים שונים של אותו הנס, ראוי לקבוע הלל על כל שלב בו57.
על השאלה השנייה השיבותי באריכות במאמר58, ותמצית הדברים היא:
· הלל של ליל פסח נלמד משירת הים שהייתה בשביעי של פסח - ואף על פי כן הוקדם לליל פסח.
· ההלל בנר ראשון של חנוכה בא על נס הפך שחל ביום השני - ואף על פי כן הוקדם ללילה הראשון כדי להורות על השחרור מהיונים, עיין שם באורך.
· קריאת המגילה לבני הכפרים הוקדמה לי"ג באדר ללא מקור בכתוב, ורק משום: "יום קהילה לכל הוא ולא צריך לרבויי". כך יום העצמאות - שעיקרו נקבע על ההכרזה - מושך אל לילו את ההלל של הלילה על הנס שאירע ביום שאחריו.
ג. דעות אחרות
לעומת זאת, יש הטוענים שלא כל הלל נאמר על גאולה [כלומר: סיבת תקנתו איננה היציאה מעבדות לחירות], או שקיימים מקרים שלא די בגאולה כדי לאומרו, ולכן אין ללמוד מההלל שבליל פסח. אלו הן טענותיהם ומקורן:
· הלל שנאמר במועדים איננו הלל על גאולה59. טענה זו נסמכת על דברי התלמוד שהובאו לעיל: "על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה", ועל דברי הרשב"ם שם שהמילה 'פרק' פירושה רגל; ומכאן שקדושת הרגל היא הקובעת את חיוב אמירת ההלל ולא הגאולה.
אמנם טענה זו תשובתה בצדה, שכן דברי התלמוד "אומרים אותו על גאולתן" נאמרו שם גם ביחס לפרק וגם ביחס לצרה. כלומר: הנביאים תיקנו לומר את ההלל 'בכל פרק ופרק' - כלומר בשלושת הרגלים - רק משום שהם זכר לגאולת מצרים. וכשם שתיקנו לומר אותו על הגאולה הראשונה, כך תיקנו לומר אותו על כל גאולה וגאולה, כגון בחנוכה.
· הלל שנאמר על מצווה איננו הלל על גאולה, ואין לאומרו אלא אם הוצמדה לו מצווה60. טענה זו נסמכת על דברי הרמב"ן61 והר"ן62 בפירושם לתלמוד, ששאלו מדוע לא הוזכר ההלל שנאמר בליל פסח בברייתא המונה את הימים שבהם קוראים את ההלל, והשיבו שהברייתא לא מנתה "הלל של מצווה", כשם שלא מנתה את ההלל הנאמר במקדש בשעת שחיטת הפסח. ההלל שנאמר בליל פסח, אם כן, נאמר רק בגלל המצווה לאכול את הקרבן. טענה זו נסמכת גם על דברי הרמב"ן בפירושו לספר המצוות63 שכתב שלדעת בעל הלכות גדולות ייתכן שהלל של אכילת פסחים ונטילת לולב יהיה מן התורה - ואם כן הלל זה שונה מהלל רגיל.
נראה לומר באופן פשוט שגם ההלל בליל פסח הוא הלל על גאולה, וודאי שהיה נאמר גם ללא הקרבת הקרבן. הסיבה לכך שהוא הוצמד לאכילת קרבן הפסח היא רק משום שקרבן פסח עצמו הוא זכר ליציאת מצרים. כל כוונת הראשונים בדבריהם היא שהברייתא לא מנתה הלל על מצווה - כלומר הלל שבא יחד עם מצווה - משום שאין חשש שלא יאמרוהו, שהרי "אפשר ישראל שוחטים [או אוכלים] את פסחיהם [על יציאתם ממצרים] - ואינם אומרים שירה [על יציאת מצרים]?" (על יסוד דברי התלמוד בפסחים). אולם שאר הפעמים שבהם גומרים את ההלל בלא הצמדה למצווה יש צורך לפרטם בברייתא, משום שהחיוב ההלכתי64 והנפשי65 שבאמירת ההלל בהם איננו חזק כל כך, והייתה אפשרות לשכחו. הגע עצמך, וכי על כל מצווה ומצווה אומרים הלל? הלא פשוט שההלל בשעת אכילת הפסח נאמר על היציאה משעבוד מצרים, והסמיכוהו למצווה משום שגם היא באה על אותו עניין. ובאמת אין צורך באריכות דברים, שכן הברייתא במסכת פסחים שדנה במקורו של ההלל מביאה את הסברא: "אפשר ישראל שחטו פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה", כראיה לכך שהלל "זה" [כלומר אותו הלל שנידון בראשית הברייתא] נאמר בשעה שעלו מן הים, והוא בודאי על הגאולה נאמר66.
ומפורש הדבר בדברי הרמב"ן עצמו בחידושיו שם: "שאין לך הלל חובה כאכילת פסחים שהוא שעת הגאולה", וכך כתב שם גם תלמידו, רבינו דוד בונפיד67.
יש להעיר שכל הסוגיה בפסחים העוסקת במציאת המקור להלל ובתקנת הנביאים לומר את ההלל על גאולה, מוסבת על ההלל שבמשנה - ההלל הנאמר בליל פסח ("הלל זה") - וכלל לא הועלתה האפשרות שהוא הלל מסוג אחר.
[יש אם כן לבאר מדוע לא תיקנו לדורות הלל בערב פסח אחר חצות בזמן שהיו שוחטים את הפסח, וגם מדוע רק השוחטים אותו היו אומרים אותו? מכח שאלה זו ניתן היה לכאורה לטעון שאין ההלל אלא בצמוד למצוה. אך דוקא משם ראיה לדברינו, שהרי לא הצמידה הברייתא את ההלל לאכילה אלא לשחיטה בלבד ולא לאכילה. ונראה שהוא משום שבזמן שחיטת הפסח במצרים לא היתה גאולה בפועל אלא הכנה למכת בכורות שהיתה בזמן האכילה, ולא הרגישו את הגאולה כי אם שוחטי הפסחים בלבד, ולכן לא תיקנו את ההלל על גאולה זו אלא עבור השוחטים, מה שאין כן ההלל של אכילת פסחים שנותר לדורות שכן מלכתחילה לא נתקן אלא על גאולת הלילה שכל ישראל ראוה. כמו כן מי שאין לו לולב בכל זאת אומר את ההלל, על גאולת מצרים.]
[יצויין עוד שהגר"א בביאורו לשו"ע או"ח סי' תרע"א כתב שההלל בליל פסח הוא משום פרסומי ניסא, כנרות חנוכה בבית הכנסת, וזהו טעם המספיק לאמירתו גם בלי הקורבן או זכר לקורבן.]
· עיקר החיוב באמירת ההלל הוא בשעת הנס בלבד, ולא לדורות68. טענה זו מתבססת על דברי בעל השאילתות (על יסוד פירוש הנצי"ב) שיש חיוב מן התורה לומר את ההלל בשעת התרחשות הנס, אך לדורות הדבר תלוי בתקנת חכמים.
ויש להשיב שמה בכך, הלא אם חכמים תיקנוהו לדורות כעין דאורייתא תיקנוהו, כלומר על הגאולה.
· ניתן לומר הלל על גאולה בלילה רק אם קיימת קדושת יום טוב69. טענה זו מתבססת על דברי התלמוד במסכת פסחים (צה, ב): "לילה המקודש לחג טעון הלל, ושאינו מקודש לחג אינו טעון הלל", כלומר: רק אם קיימת קדושת יום טוב ניתן לומר הלל על שעת הנס, כך שההלל נאמר מכוח קדושת היום והנס כאחד.
דברים אלו קשה להולמם, שכן הסוגיה שם ממעטת את אכילת פסח שני מאמירת ההלל משום שאינו 'ליל התקדש חג', דהיינו משום שאינו זמן הנס, ולא משום שיש מעלה לקדושת יום טוב ראשון של פסח. על כל פנים, לא מצאנו בדברי הקדמונים מי שדייק כך אלא אדרבה להיפך, כפי שיוכח לקמן. האם זה לא לעיל אחרי שינוי הסדר?
· הלל שנאמר כשירה על היין איננו הלל על גאולה70. טענה זו נסמכת על דיוק מדברי התוספות במסכת פסחים (סד, א) שהלל בליל פסח בזמן הזה לא נאמר בגלל הגאולה או בגלל אכילת הפסח, אלא כנספח למצוות ארבע כוסות - כשירה הנאמרת על היין.
ותמהני, וכי אמרו חז"ל: "אין שותין יין אלא על השירה", שיצטרכו לתקן הלל לשם שתייה זו? אלא ודאי כוונת המאמר: "אין אומרים שירה אלא על היין" היא זו: הואיל ואנו באים לומר שירה - יש לתקן גם שתיית יין. ארבע כוסות היין שכנגד סדר הגאולה סודרו בעקבות ההלל שנאמר על הגאולה71, ולא להיפך, ואין להוציא את דברי התוספות: "שאני הלל דפסח שעל הנס הוא בא" מדי פשוטם.
· הלל שנאמר כשירה בעלמא איננו הלל על גאולה72. טענה זו נסמכת על דיוק בלשון הר"ן בשם הגאונים, שהלל בליל פסח נאמר כדין "אומר שירה" ולכן אין לברך עליו.
אמנם דברים אלו אינם שייכים לעיקר תקנת ההלל, אלא באו לחדש ששירת ההלל תחילתה בהתעוררות טבעית של הנגאל, ומשום כך ההלל הראשון הנאמר על הגאולה צריך להיאמר ללא ציווי ואין ראוי לומר עליו "וציוונו".
· הלל שנאמר כזכר למקדש, או כשייך למקדש, איננו הלל על גאולה73. טענה זו באה לתרץ את אמירת ההלל על ידי שוחטי הפסח ועל ידי נוטלי הלולב כל שבעה.
אלא שאם כך, היה ראוי לומר הלל גם על חבטת ערבה או על ניסוך המים, ובהבאת הביכורים. אלא האמת יורה דרכו, ששחיטת הפסח ונטילת הלולב הינן זכר ליציאת מצרים כמפורש בכתוב, ולכן נאמר בהן ההלל על הגאולה, שלא כחבטת הערבה שבאה על הגשם והביכורים שבאים על שמחת הארץ.
מסקנת הדברים היא שקיימת תקנה אחת של אמירת הלל - על גאולה מעבדות לחירות74.
[ההלל שנאמר בדילוג בראש חודש ובששת ימי הפסח האחרונים איננו שייך לנושא הנדון, שכן אינו מדין הלל כי אם מדין מנהג, כמפורסם].
ד. תקנת הרבנות הראשית והמנהג
מועצת הרבנות הראשית בראשות הרב שלמה גורן תיקנה את אמירת ההלל בברכה בליל יום העצמאות, בישיבתה ביום כ"ה בניסן שנת תשל"ד75, ושנתה משנתה בשנת תש"מ76.
יש המבקשים לפקפק בתקפותה של התקנה מכמה טעמים, ואלו הם ותשובתם בצידם:
· משום שלא נכח בה הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב עובדיה יוסף. השיב לי על כך הרב גורן: "מי שלא בא אינו מן המנין"77.
· ההחלטה התקבלה בניגוד לדעת חברי המועצה78. השיב לי הרב גורן: "אמנם הכרחתי אותם, אבל הם קיבלו". ואברר בזאת מִקְחו של צדיק. אמנם לא הייתה דעתם של חברי המועצה נוחה בדבר, אבל עצם ישיבתם באותו מעמד על אף שיכלו להיעדר כדרך שנהג הראשון לציון, מהוה הסכמה. מלבד מה ששערי מחאה פומבית בכלי התקשורת לא ננעלו, והם לא נהגו כן. וכי תאמר שלא עשו כן אלא מפני הכבוד, אף אנו נשיב שכבר היה כיוצא בו - שתיקן רבן יוחנן בן זכאי לתקוע ביבנה בראש השנה שחל בשבת וכפה דעתו בתחבולה על בני בתירא, ועם כל זאת נקבעה הלכה כמותו לדורות79.
· יש אומרים שההחלטה בשנת תשל"ו לא כללה את ההלל בלילה, שלא שפורסם אז בהנחיות הרבנות בעיתונות. ויש להשיב שכל עצמה של טענה זו אם יש בה ממש, אינה יכולה לעמוד מול ההחלטה המפורשת של יום ל' בניסן תש"מ שבה הוחלט מחדש במועצת הרבנות הראשית לאשר את ההחלטה על ההלל בלילה וביום וברכתו.80
· יש אומרים שהואיל ולא התקבלה ההחלטה אלא מפני כבודו של הרב גורן, היא בטלה לאחר פטירתו. יש להשיב שמלבד מה שתקנת רבן יוחנן בן זכאי נותרה הלכה פסוקה גם לאחר פטירתו ופטירתם של בני בתירא, הרי מצאנו שכבוד חכם נוהג במקומו גם לאחר פטירתו, כמעשהו של רב המנונא בחרתא דארגיז81.
· יש אומרים שמועצת הרבנות הראשית ביטלה את תקנתו של הרב גורן לאחר פטירתו. אלא שמלבד הספק אם נתמלאו התנאים לבטל דברי בית דין חברו, הרי שדברים אלו אינם תיאור המציאות. שכן בדיון שהתקיים במועצה ביום ב' בניסן תשמ"ג82 נאמרו שלש דעות: היה מי שרצה לבטל את התקנה; היה מי שביקש להותירה על כנה; והייתה הצעת הפשרה שהתקבלה, והיא: להורות לציבור "לנהוג כמו בשנים הקודמות"83. נוסח מעורפל זה משתווה להחלטה שלא להחליט, ולהותיר את הדבר בידי המורה שבכל אתר ואתר. ומכאן שמעולם לא בוטלה החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל לקרוא את ההלל בליל יום העצמאות.
מלבד כל זה, יש לדון בהלל של הלילה מדין מנהג שפשט בציבור84 שחיוב הוא לקיימו, כמו שמצאנו בהלל של ראש חודש, שאע"פ שאינו מן הדין הותיר אותו רב על כנו משום "מנהג אבותיהם בידיהם"85. ואף דעת רוב הפוסקים לברך עליו86.
מסקנה
מדברים אלו
עולה שיש לקיים את החלטתה של הרבנות הראשית לישראל לקרוא את ההלל בברכה
בליל יום העצמאות, להודות ולהלל למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה,
הוציאנו מעבדות לחירות עולם, מאבל ליום טוב ומאפילה לאור גדול, ונאמר לפניו
שירה חדשה הללויה.
[1] תורת השבת והמועד להגר" ש גורן, תשמ"ב; 'אימתי קוראין את ההלל?' מאת הגרמ"צ נריה, כפר הרא"ה תשל"ח. נדפסו מחדש ב'הלכות יום העצמאות ויום ירושלים' מאת הרב פרופ' נחום רקובר, ירושלים תשמ"ה.
[2] חלק ד, סי' כא.
[3] חשוב לי לציין שידידות נפש קושרת אותי אליו, ולא באו דבריי במאמר זה אלא לדון מתוך בקשת האמת ללא פנייה.
[4] יצא לאור תחילה כקונטרס, ניסן ה'תשס"ב, ואח"כ כספר בהוצאת חוסן ישועות, תשס"ח.
[5] אסופת מאמרים לזכרו של סמ"ר גד עזרא הי"ד, בהוצאת המכון התורני אור עציון, אדר ב' התשס"ג.
[6] מהדורה שניה, הוצאת ארז, ירושלים תשס"ג.
[7] בהוצאתי, ירושלים אייר תשס"ב.
[8] נתפרסמו בספר הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה, הוצאת היכל שלמה, חלק שני, במאמרו של הרב שמואל כ"ץ "הרבנות הראשית ויום העצמאות" עמ' 804-966.
[9] ד"ה ועל כל צרה.
[10] פרשה ב, פיסקא דחנוכה, א.
[11] שו"ת חתם סופר חאו"ח סי' נא.
[12] מפורש במגילת העצמאות: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948 וכו' ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".
[13] פרשה ו פ"ג [פ"ב].
[14] ירושלמי פסחים פ"ה ה"ה.
[15] שוחר טוב תהלים קיג.
[16] פחד יצחק, אגרות ומכתבים, עמ' ו.
[17] תורת השבת והמועד, צויין לעיל, הערה א.
[18] שו"ת יחוה-דעת חלק ה סי' לד.
[19] ועליה אמר רב נחמן: "קרייתה זו הלילא"
[20] וכן כתב בעצמו המהרש"א במגילה (ד, א) ד"ה חייב: "שהיום עיקר לקרוא הלל".
[21] מנחת שלמה, מ"ת, סי' נ"ח.
[22] רש"י פסחים קיז, א.
[23] כפי שגם עולה מסידור ההלכות ברמב"ם (הלכות חנוכה פ"ג א- ג) ששתי מצוות תוקנו: הלל ונרות, מפני שני עניינים: חזרת המלכות ונס הפך.
[24] הלכות יום העצמאות לרב נחום רקובר, עמ' שעה.
[25] שחר אהללך עמ' מט-נ.
[26] שו"ת יוסף אומץ סי' סח.
[27] שו"ת חיים שאל ח"ב סי' יא.
[28] ומינה תידון שלעניין יום העצמאות, שנוגע לכל ישראל, בודאי שיש לגמור את ההלל ולברך עליו - כמבואר בהרחבה בספר שחר אהללך (סימן ג) ובספר בית מלוכה קונטרס בא אורך סי' א, קושיה ב.
[29] יש לציין שבק"ק קרפאנטרס אירע נס בשנת ה' רע"ב וקבעו יום טוב לדורות ביום ט"ו בכסלו בהלל גמור ובברכה. עי' "שבת ומועדי ישראל" מאת חיים לשם, כרך ב, עמ' 465.
[30] והביא החיד"א ראיה לחיוב אמירת ההלל בליל פסח ממה שהביאו הרמב"ן. ומינה שסבר שטעם הרמב"ן לא פליג על האר"י, ועיין מ"ש בקונטרס ואמונתך בלילות עמ' 13.
[31] פרי עץ חיים, שער חג המצות (כ"א) פרק א.
[32] וב"שחר אהללך" עמ' סג-סד, נדחק ליישב את דברי החיד"א עם הבנתו בדעת הרמב"ן שההלל של ליל פסח בא על המצוות, שכן החיד"א הסובר שעקרונית ניתן לתקן הלל בלילה, הביא את דעת הרמב"ן. אך לשיטתנו לא קשה כלל, אלא אדרבה, מכאן ראיה שהחיד"א לא סבר שלרמב"ן ההלל בא דווקא על המצוה.
[33] כלביא שכן עמ' 307.
[34] שם, עמ' 366.
[35] פסחים פ"ט ה"ג.
[36] פסחים צה, ב
[37] סנהדרין צד, א.
[38] יצויין שבספר צדיק יסוד עולם להאר"י ז"ל (רות ג, יג) כתב שזמן הגאולה הוא ביסוד שבתפארת, שהוא הספירה של יום העצמאות.
[39] משום כך פשוט שמקום קריאתו חייב להיות במקום שבו תיקנו אנשי כנסת הגדולה לקרוא את ההלל, שהוא מיד בסיום תפילת העמידה, לפני קדיש תתקבל. כי מאחר והלל זה מן הדין הוא, אמירתו במקום אחר מבלבלת את סדרי העולמות, דלא כהלל של אותו קהל שפנה אל החיד"א, ששם בודאי ראוי היה לדחות את קריאת ההלל אחרי התפילה, מאחר ואינו מעיקר הדין כלל לדעת החיד"א.
[40] ברכות ד, ב ד"ה מאורתא.
[41] פרק א.
[42] ונפסק על ידי הרמב"ם, מלכים יב, ב. ואינו דעת יחיד של שמואל, שכן כך עולה מפשט הברייתא בברכות (יב, ב): "שתהא שיעבוד מלכויות [=בימות המשיח] עיקר".
[43] עיין פירוש הרי"מ חרל"פ להגדה של פסח על אתר.
[44] ברכות יב, ב.
[45] כגון בשו"ת יחוה דעת ח"ה סי' סג.
[46] שביעית פ"ו ה"א.
[47] והרמב"ן (בדרשתו לר"ה, ובפירושו עה"ת שמ' יב, ב) דרש מקרא זה על היציאה מגלות בבל, שהיתה קטנה בהיקפה מגאולתנו, וללא ניסים.
[48] אם כנים דברינו, יוצא שעכ"פ לדעת החיד"א יש קשר הדוק בין האיבחון של מדינת ישראל כגאולה אחרונה לבין ההלכה, מה שנוטל את הרקע מתחת לטיעון שמדובר ב"דיון הלכתי נטו".
[49] שחר אהללך עמ' מג, מו, מז, נג.
[50] כלשון "על כל פרק ופרק אומרין אותו על גאולתן", פסחים קיז, א.
[51] ר"ה לב, ב.
[52] ר"ה יא, ב.
[53] תענית ל, ב.
[54] משום "אל ה' ויאר לנו". פסיקתא רבתי, פיסקא דחנוכה, א.
[55] ערכין י, ב.
[56] פסיקתא דרב כהנא עמ' קפט ד"ה ושמחת.
[57] ויש מקשים (כלביא שכן, עמ' 298-300) מפשטות הלשון של המשנה במגילה (ב, ה): "כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל", ואם כן דוקא ביום יש לקרוא את ההלל ולא בלילה. אלא דהא תברא מיניה וביה. שאם כן היה צריך לדייק מהמשנה שאסור לתקן מקרא מגילה בלילה, מה שאינו. הרי שמתקני המגילה בלילה לא סברו שיש מהמשנה סתירה לאפשרות תקנת קריאה בלילה, אלא שקריאת המגילה של יום כשרה כל היום, ושקריאת המגילה של הלילה, אם יתקנוה, כשרה כל הלילה. עי' רמב"ם הלכות מגילה פ"א ה"ג. ובמאמרי שם, הארכתי.
[58] כלביא שכן, עמ' 362-364.
[59] שחר אהללך, עמ' יח.
[60] שם, עמ' יט-כא.
[61] חידושי פסחים קיז, א.
[62] על הרי"ף פסחים, דף כו, ב.
[63] שרש א.
[64] כגון מה שכתב הרמב"ן שאין הם מן התורה אפילו לדעת בה"ג.
[65] שאין בהם סברת "אפשר ישראל וכו'".
[66] כדברי שמואל לעיל מיניה, ודוק כדברינו ברש"י שם (ד"ה ד"א פסלו) ויעוין ברש"י בפירושו לישעיה ל, כט, שבמפורש מיחס את ההלל הרמוז ב"השיר יהיה לכם וגו'" להלל שאמרו פרעה, ומכאן שהוא הוא המקור להלל של ליל פסח, ולא מצות האכילה.
[67] ועיין בשחר אהללך עמ' לז שנדחק בביאורו לענ"ד.
[68] הגר"י אריאל, כלביא שכן, עמ' 301.
[69] שם, עמ' 300.
[70] שחר אהללך עמ' לג-לה.
[71] וממילא סודרו פרקי ההלל על כוס שני ורביעי, כדרך השירים שבאים עם היין.
[72] שם עמ' לב-לג.
[73] שם, כז-כח, כלביא שכן, עמ' 301.
[74] מלבד הלל שנאמר על יציאה ממיתה לחיים, מדין קל וחומר, כפי שמבואר במסכת מגילה יד,א. ניתן גם לדייק מהעובדה שכל דיני ההלל סודרו על ידי הרמב"ם בהלכות חנוכה (ג, ה-יד), ושם בולט הדבר שעניינו של ההלל הוא גאולה.
[75] עיין הנחיות הרבנות הראשית משנת תשל"ו, הלכות יום העצמאות לר"נ רקובר, עמ' שצ. ובספר יובל השבעים לרבנות הראשית ח"ב עמ' 889-894.
[76] שם, עמ' 895.
[77] ואכן התקין הרצי"ה קוק בישיבת מרכז הרב (וגם במנין שקיים בביתו, כעדות הרב אבי גיסר, רבה של עפרה) לקרוא את ההלל בלילה ולברך עליו, וכך נהג עד יום מותו מפני כבוד הרבנות, למרות שלא היתה דעתו כן מקודם. לטענה שכבוד הרבנות כולל גם את עמדת הרב הספרדי, ענה "הרב גורן הוא העיקר". כלומר שקיבל את הטענה שאותה ישיבה אכן היתה בת תוקף.
[78] עדות הרה"ג הרב רפאל כדיר צבאן, כלביא שכן, עמ' 308.
[79] ראש השנה כט, ב.
[80] לתמיהתי הרבה, כל מי שדנתי עמו בהחלטות מועצת הרה"ר מתעלם מהחלטה זו. והלוא היא מונחת בעמ' 895 של ספר יובל השבעים, הנ"ל.
[81] שבת יט, ב. ועיין כלביא שכן, עמ' 373. לכן לא היה מקום לכך שאחר פטירתו של הרצי"ה לא המשיכו לברך בישיבה, ולמה שהפסיקו את קריאת הלילה אחרי פטירת הגר"ש גורן.
[82] ספר יובל השבעים הנ"ל, עמ' 901.
[83] בהוראה שפורסמה לציבור, הנוסח הוא: "סדרי התפילה הידועים והמקובלים מדי שנה בשנה יהיו כפי שנקבעו ונהגו בעבר". שם.
[84] יש תחת ידי רשימה של מקומות רבים מאוד שבהם המנהג כהוראת הרבנות לקרוא את ההלל בברכה בלילה בהוראת רבותיהם, ובכללם מו"ר הרב יהודא אשכנזי זצ"ל, ויבדל"א הרב חיים דרוקמן, הרב אליהו זייני, הרב אברהם גיסר, הרב דב ליאור (בלי ברכה) ועוד. ואף אנו זוכים לאומרו בקהל של אלפים כל שנה ברחבת הכותל המערבי.
[85] תענית כח, ב.
[86] עיין 'עץ ארז' להרה"ג אליהו רחמים זייני, ח"א.