הרב אורי שרקי
קריאת שמע - אמונה ואהבה (על שתי הפרשות הראשונות של קריאת שמע)
מתוך הספר "350 מילה"
לאחר הפסוק "שמע ישראל, ה' א-לוהינו ה' אחד" (ו, ד) ממשיכה התורה ואומרת: "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "ואהבת" נאמר מצד עצמו ללא תקווה לקבל שכר, שלא כמו בפרשה השנייה של קריאת שמע: "והיה אם שמֹעַ תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם לאהבה את ה' א-לוהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם וגו' ", שם מוצע שכר לעובד את ה' מאהבה. אלו שתי השקפות עולם אפשריות לעובד ה'.
בפרשה הראשונה האדם עובד את ה' משום שהוא "ה' א-לוהינו ה' אחד". "ואהבת" מתחייב מעצם ההשכלה של "שמע ישראל". לכן נאמר "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". גם " 'מאודך' - בכל ממונך", כבמשנה (ברכות פ"ט מ"ה), מלמד שאדם מוכן לוותר על כל רכושו למען אהבת ה'.
הפרשה השנייה מתחשבת בחולשותיו של האדם העובד את ה', אמנם מאהבה, אבל מתוך צפייה לשכר. אין התורה יכולה לומר "בכל מאודכם", אלא רק "בכל לבבכם ובכל נפשכם", שהרי כאן התקווה היא אדרבה, להגדלת הרכוש ולא לוויתור עליו.
יש אפוא שתי דרכים שונות לעבוד את ה' מאהבה, ומתוכן נובע הבדל נוסף, והוא בפעולת האוהב על סביבתו. נאמר בספרי: "ואהבת את ה' א-לוהיך": "האֲהִיבֵהוּ על בריותיו, כדרך שעשה אברהם אביך". ההכרה ש"ה' א-לוהינו ה' אחד", יוצרת הזרחה פנימית באדם המקרינה על סביבתו וגורמת לבריות לומר 'כמה נאה אדם זה שלמד תורה, כמה נאה אדם זה שעובד את ה' ', ומתוך כך אף הם חפצים בעבודת ה'.
לעומת זה, על מי שנאמר בו "אם שמוע תשמעו" לא נאמר שהוא גורם לאהבת ה' אצל הבריות, אלא שיהיה לו שכר: "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך". אין סיבה שהבריות יצטרפו לאהבת ה' על ידו.
"ואהבת את ה' א-לוהיך" הוא אחד המקורות ההלכתיים למצווה להביא גרים תחת כנפי השכינה. בגר נאמר: "ואהבתם את הגר", כדרך שנאמר בקב"ה "ואהבת את ה' א-לוהיך", לעומת אהבת ישראל מלידה שנאמר בה "ואהבת לרעך כמוך". הרמב"ם באגרותיו (מהד' שילת, רמ), מבאר כי אהבת ישראל הפשוטה יש לה גם מוטיבציה לאומית, אנוכית במידת-מה. גדלנו באותו מקום, ובנים אנו לאותה האומה. אהבה טבעית יש בינינו. מה שאין כן אהבת הגר הנובעת מעצם התחברותו לאהבת ה', ללא קשר לאומה. יש כלפי הגר אהבה מיוחדת משום שהוא מבטא את אהבת ה' לשמה.