הרב אורי שרקי
חיי שרה - האחיזה בארץ ישראל
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרשתנו נושאת שם מפתיע - היא נקראת בשם חיי שרה, דוקא הפרשה בה מסופר על מותה של שרה אמנו.
נראה לומר שכוונת הכתוב, כוונת המסורת בנתינת השם הזה לפרשה, היא לומר: ששרה אמנו, התחילה לחיות את חייה האמיתיים דוקא בפטירתה. שרה אמנו מופיעה בתור - הקנאית לקדושת ארץ ישראל. הקנאית לזכותו הבלעדית של עם ישראל לארץ ישראל. בפרשתנו הקודמת היא עמדה על כך שישמעאל 'לא יירש... עם בני, עם יצחק' (בראשית כא י). גם בפרשתנו, היא הראשונה שתקעה יתד - אחיזה ראשונה בקרקעה של ארץ ישראל. דוקא פטירתה היא זו שהכריחה כביבול את אברהם אבינו, לחפש חלקת אדמה שתהיה שלו בארץ ישראל, על מנת לקוברה, ובזה החלה אחיזתה של האומה בארץ ישראל - זה חיי שרה.
אמנם הדבר לכאורה מפתיע, מדוע ראשית אחיזתו של עם ישראל בארצו, היא דוקא על ידי חלקת קבר?! לכאורה, ראוי היה יותר, סימפטי יותר, נחמד יותר, שאחיזתו תהיה דוקא ע"י שדה שעובדים אותה - שבה חיים. אלא שכאן הדבר היה נותן מקום לטעות. לחשוב שארץ ישראל היא של עם ישראל במידה והוא מעבד את האדמה. המחשבה הזו שכל האחיזה תלויה אך ורק בעמל הכפיים ובמעשים. דוקא בקברים אין האדם עושה דבר, אלא הוא שוכב בלבד. הדבר הזה בא ללמדנו, שאחיזתנו בארץ ישראל, זכותנו על ארץ ישראל היא זכות עצמית, שאיננה תלויה במעשים כל שהם, זוהי זכות נצחית ששום מעשה ושום החלטה לא יוכלו להפקיעה לעולם.
החיבור הזה, החיבור שלנו לארץ ישראל, גורם לתפיסה חדשה בא-להות. עד אז נקרא הקב"ה בשם 'א-להי השמים'. כאשר אברהם אבינו מדבר עם עבדו בפרשתנו, על הקב"ה כשהוא - אברהם, היה בחוץ לארץ, הוא אומר: "ה' א-להי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי" (שם כד ז), אבל כאשר אברהם מדבר על הקב"ה המולך עליו כשהוא בארץ ישראל, הוא אומר: "ה' א-להי השמים וא-להי הארץ..." (פסוק ג). אם כן מתחדש כאן חידוש תאולוגי. דרך ארץ ישראל, מתגלה שהקב"ה הוא גם כן 'א-להי הארץ', כפי שפירש הרמב"ן (בפסוק ג) בעקבות חז"ל על הכתוב הזה. אם כן כל הפרשה כולה רצופה בקנאות עם ישראל ואחיזתו על ארצו.
בסוף פרשתנו, מופיע הצורך לברר את העניינים עם שאר חלקי המשפחה. ונאמר לקראת פטירתו של אברהם: 'ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנת, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, (וילכו) קדמה אל ארץ קדם'.(שם כה ו). כביכול הגורל של משפחת אברהם, הוא לחלק את הייעודים השונים של אברהם בין ענפי המשפחה. כבר ראינו בפרשת לך לך שלאברהם היו שאיפות קוסמופוליטיות מעבר לשאיפותיו הלאומיות האוניברסליות. והשאיפות האלו של אברהם, המשיכו לפעול על חלקי משפחתו הקדומים יותר - בני הפילגשים. וייתכן שחלק מן ההשפעה הזו נמצאת במזרח הרחוק, כפי שנאמר בפרשתנו שהם הלכו 'קדמה אל ארץ קדם', קדמה שבקדם - כלומר במזרח הרחוק, וייתכן באמת שחלק מחכמת המזרח הקדמון מתייחסת לאברהם אבינו כפי שרמוז באגדת רבותינו בפרק חלק שבמסכת סנהדרין (צא.) שאברהם מסר כוחות רוחניים לאותם העמים. על כל פנים עיקר הברית בין הקב"ה לבין אברהם מתקיימת ע"י יצחק אבינו שהוא דווקא מקבל את כל אשר לאברהם: 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק'. (פסוק ה), - 'כל אשר לו' זאת אומרת כל אשר מיוחס לו באופן עצמי, כלומר ארץ ישראל.