הרב אורי שרקי
חוקת - שירת הבאר
סיכום שיעורים 1, 2 - עוד לא עבר את עריכת הרב
בפרשת חוקת עם ישראל נכנס לחלק המזרחי של ארץ ישראל ובעקבות המאורעות עולה שירת שבח לה'. פסוקים אלו אינם מובנים בקריאה פשוטה ויש להסבירם.
כא,יג מִשָּׁם, נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי: כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי.
נחל ארנון הוא גבול מואב שאינו חלק של ארץ ישראל כך שארנון הוא גבול הארץ. יוצא מכך שכשעברו את הארנון הם נכנסו לארץ ישראל. אמנם עדיין לא ממש נכנסו אך הם כבר "מריחים" את הארץ ולכן קורים מספר דברים. מה קרה בנחל ארנון?
(כא,יד) עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת ה': [1] אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. (כא,טו) וְאֶשֶׁד, הַנְּחָלִים, אֲשֶׁר נָטָה, לְשֶׁבֶת עָר; וְנִשְׁעַן, לִגְבוּל מוֹאָב. (כא,טז) וּמִשָּׁם, בְּאֵרָה: הִוא הַבְּאֵר, אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה, אֱסֹף אֶת-הָעָם, וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם.
אשד – מפל מים קטן. המדרש המובא ברש"י הוא שהאמוריים רצו לשים שם מארב לעם ישראל וזה היה בקניון שהבליטות בצד אחד התאימו לשקעים בצד השני. "ונטה לשבת ער" הקניון נסגר על עצמו והרג את האמוריים. ואיך ישראל ידעו זאת?! ההר נפתח מחדש ובני ישראל ראו דם ואיברים והבינו את הנס שנעשה להם. וההמשך, "ומשם בארה". המעבר לארץ ישראל גורם למעבר מנס נסתר לנס גלוי??? באר - זה לשון מבואר, מפורש. ניתן לראות כאן כי כשבני ישראל ראו את מפלת האוייבים הם אמרו שירה על כך שמעשה ידיו של ה' טבעו בים. בשירת הים ה' אמר למלאכים לא לומר שירה: "אתם לא סבלתם, אתם לא עבריים ולא מצריים ולכן מדוע אתם מתערבים? אך עם ישראל צריך לשמוח כשנופלים אויבנו".
גם שירה זו מעידה על החיוב המוחלט לומר הלל לה' ביום העצמאות על גאולתינו ועל פדות נפשנו.
(כא,יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת:
בניגוד ל"שירת הים", שבה נאמר "אז ישיר משה ובני ישראל", כאן משה מוזכר רק ברמז בהמשך: "במחוקק במשענותם". יש כאן רמז למשה שהביא את התורה. למה רק ברמז? כי זו התקופה של הסתלקות משה. בתקופה זו מתעוררת רוח העם מלמטה לגאולה ולא נסמכים על מעשי ה' בלבד כפי שהיה ביציאת מצרים. גם בימינו אנו מחפשים מנהיג ולא מוצאים. במצב זה כל אחד הופך למנהיג מטעם עצמו ועם ישראל מנהיג את עצמו.
עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ-לָהּ. (כא,יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק, בְּמִשְׁעֲנֹתָם; וּמִמִּדְבָּר, מַתָּנָה. (כא,יט) וּמִמַּתָּנָה, נַחֲלִיאֵל; וּמִנַּחֲלִיאֵל, בָּמוֹת. (כא,כ) וּמִבָּמוֹת, הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ, הַפִּסְגָּה; וְנִשְׁקָפָה, עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
"עלי באר" – הבאר מתבקשת לעלות מעצמה. כמו שעם ישראל עולה מעצמו. מה הבאר מעלה? את גופות האוייבים שנהרגו במעשה ה' ובכך התגלה הנס שה' עשה להם.
"ענו לה": "ענו" זה להרים קול – מעין שיחה עם הבאר. הגאון מוילנא אמר שבגימטריה "עלי באר ענו לה" פירושו "דעת". נאמר בחז"ל שדעת משה כדעת המקום, שמחשבות משה הן מה'. יש כאן רמז לזה שהדעת של משה עוברת לכלל עם ישראל.
"באר חפרוה שרים": העם נותן כבוד למנהיגים שסייעו בעליית העם, השרים,מחוקקים, נדיבי עם.
"וממדבר מתנה": קבלת נחלה בירושה אינה דורשת שום דבר מצד המקבל. הוא אף מקבל תוך כדי שינה. הדבר שונה במתנה, שם צריך את הסכמת המקבל. יש שותפות רצון של הנותן והמקבל. ו"ממדבר", שבו ניתנה התורה בכפייה לעם ישראל אנו עוברים לארץ ישראל שבה יש את מעלת התורה שבעל פה שיש בה שותפות של עם ישראל.
"וממתנה נחליאל": שלמרות השותפות אנו מבינים שהכל ניתן לנו מן הא-ל בנחלה כי הכל משלו.
"ומנחליאל במות": שמי שעוסק בתורה מתעלה כמו במה שעולים עליה.
"ומבמות הגיא...": כאשר האדם או האומה או האנושות מגיעים למעלה גבוהה, יש התנגדות של הטבע המעוניין באחידות, ואז כמעט מובטחת נפילה קטנה או גדולה. כפי שאכן קרה לאחר מתן הלוחות למשה.
"אשר בשדה מואב": הבעיה קורית כאשר מנסים לעלות לפני שהגיע המשיח שמקורו בשדה מואב. לאחר בוא המשיח כבר לא תהיה נפילה אלא – "רֹאשׁ, הַפִּסְגָּה; וְנִשְׁקָפָה, עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן".
[1] האם יש ספר כזה? יש הטוענים שהיה ספר כזה שלא הגיע לידינו. יתכן גם להגיד שכל סיפור הוא ספר והכוונה לסיפור מלחמות ה'.