הרב אורי שרקי
יהדות לעומת איסלאם: האם א-לוהים מוחק ומכניע את האדם או מעצים אותו?
סיכום שיעור
בעריכת ר' אברהם כליפא
ניתן לעמוד על יסוד אמונת הייחוד היהודית מתוך הנגדה לאמונת הייחוד המוסלמית, יריבה.
אמונת הייחוד המוסלמית הינה אקסקלוסיבית, כלומר מפקיעה. עבור האסלאם, הייחוד של האלוה מכריח כל מה שזולתו להיכנע לו. זו המשמעות של המילה איסלאם בערבית, שפירושה כניעה. לפי זה, היחס של הנברא כלפי הבורא חייב להיות יחס של התבטלות, המביא לאובדן משמעות לכל המפעל האנושי.
לעומת זה, אמונת הייחוד של היהדות הינה אינקלוסיבית, "ואתה מחייה את כולם". לפיכך, אף על פי שמבחינה היסטורית ראינו היעדר סובלנות מעשית של היהדות כלפי האלילות למשל, באופן פנימי אמונת הייחוד גונזת בתוכה נתינת משמעות לכל, וכמו שאמרו חכמים במסכת אבות: "אין לך דבר שאין לו מקום".
אמונת הייחוד היהודית מזמינה אותנו לחפש את המקום הנכון של כל ערך ושל כל נמצא, ומהווה בשורה אופטימית על החיים, הנותנת מקום לנברא מול הבורא.
איך להכניס משמעות לכל פרט בחיים?
עשרות אלפי פעמים קושר האדם את שרוכי נעליו, היתכן שדבר זה יהיה חסר משמעות? שלא נדבר על הפעם הראשונה שהוא הצליח לעשות כן ומגיע לאמו מלא שמחה, היתכן שאמו תאמר לו: "אין משמעות להצלחתך"?
באה ההלכה ומצילה את הפרטים הקטנים של החיים מן האבדון: ישנן הלכות כיצד לקשור את השרוכים. צריך לקשור את השרוך השמאלי לפני הימני, ולומדים זאת מהנחת התפילין; צריך לקשור את מידת הדין שלא תתפשט בעולם, כי שהקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין ושיתף בה מידת הרחמים על מנת שהדין לא יפרוץ את גבולות העולם.
אם כן, כאשר האדם קושר את שרוכי נעליו על פי ההלכה, הוא עושה מעשה בעל משמעות מטפיזית וקוסמית כאחד.
הסופר פרנץ קפקא אמר בזמנו שמה שחסר בעולם המערבי הוא הערך של הציווי. הוא מרגיש שיש לאדם חופש ויכול לעשות מה שליבו חפץ, אך מרגיש גם אבוד. ברגע שיש חוקה, יש עמוד שדרה, האדם המורד יודע לפחות במה הוא מורד. אם אין חוקה, הוא אפילו אינו יודע אם הוא מורד. הוא איבד את היציבות, את עמוד השדרה של הנפש.
זה יפה מאוד שיש חוקה, שעד כמה שניתן אינה משתנה, למרות שאנו רואים במציאות הרבה התפתחויות הלכתיות. מכל מקום התחושה הבסיסית היא שהאדם נאמן לחוק קבוע, הנותן משמעות לכל שינויי ערכי החיים שלו.