הרב אורי שרקי

ראה - ברכה וקללה

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




נאמר בפרשה:

(יא,כט) וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.

וְהָיָה - חז"ל אמרו שכל מקום שכתוב "והיה" זה לשון שמחה. המילה "היה" היא לשון עבר ו- ו' ההיפוך הופכת אותה לעתיד. ההפך הוא במילה "ויהי" הנחשבת מילת צער. "יהי" זה לשון עתיד ו- ו' ההיפוך הופכת אותה לעבר.

הרב צבי יהודה הכהן קוק הסביר את השמחה במילה "והיה". העבר הוא פסימי, מה שהיה לא ניתן לתיקון. העתיד הוא מלא תקווה כי בו הכל עדיין אפשרי. לכן אם לוקחים את העתיד והופכים אותו לזמן עבר, אזי גם לעתיד אין תקווה ומשמעו - לשון צער. לעומת זאת אם הופכים את העבר לעתיד, יש תקווה לעתיד וניתן אף לתקן את העבר (ע"י תשובה).

מה השמחה בזה שיש ברכה וקללה? לכאורה, הם מבטלים זה את זה ומה השמחה בזה? פאולוס, מראשי הנוצרים הראשונים, אמר שהמצוות הן קללה שישו שיחרר אותנו מהן. הרי ברור שאנשים יכשלו לפחות בחלק מהמצוות ואם הקשר שלנו אל ה' תלוי בקיום המצוות - יש לנו בעיה קשה.

לעומתו, ר' חנניא בן עקשיא אמר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. לפי זה ריבוי המצוות הוא טוב. מדוע? המהר"ל עונה לשאלת פאולוס בלי לצטט אותו. הוא עונה שאמנם המצוות והעבירות מקזזות אלו את אלו אך נתינת המצוות מראה שיש מעלה גדולה בעם ישראל שה' מצפה מהם לקיים את המצוות. כמו כן אומר המהר"ל שצד החטא הוא מיקרי באדם והמצוות מהותיות לנשמתו ולכן יש בהן צד מנצח.

יש להוסיף כי מפסוק זה ניתן ללמוד שכאשר ה' מביא אותנו לארץ ישראל, זה כשלעצמו לשון שמחה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)