הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - זהר האדם הקדמון

סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




מצאנו בספר הזהר את הביטוי "זיהרא עילאה דאדם קדמאה", הזהר העליון של האדם הראשון. בסיפור מעשה בראשית כפי שהוא מופיע בתורה, יש לאדם הראשון, שנמצא בגן עדן, דיאלוג חי עם הנחש, אשר לפי הקריאה הפשוטה של הפסוקים, הוא השכל הטבעי של האדם עצמו, "והנחש היה ערום מכל חית השדה", כלומר הנחש הוא החכם מכל החיות, והחיה החכמה ביותר שאנחנו מכירים היא האדם. לפי זה אפשר לומר שיש מצב שבו האדם מוכן להקשיב לנחש והנחש מוכן לדבר עם האדם, דרך החלק הנקבי של האדם, שהרי הנחש דיבר עם חוה. מכאן עולה שישנו מעמד שווה בין כוחות הטבע לכוחות הנשמתיים, מצב שבו האדם יכול לפגוש את א-לוהים גם דרך נשמתו וגם דרך כוחות הטבע. בעקבות החטא, נהפך הסדר, ובמקום שהסדר יהיה איש-אישה-נחש בשורה אחת, התורה מתארת, בקללה, את האיש כמעל לאישה, והאישה כמעל הנחש, כלומר הנשמה היא למעלה והטבע למטה. פירוש הדבר שמי שרוצה לפגוש את א-לוהים מוכרח להשתמש בנשמתו ועליו להיזהר מפגישה עם א-לוהים דרך הטבע. מי שבמהלך הדורות ניסה לתת ערך א-לוהי לטבע היו עובדי עבודה זרה, שהגיעו בסופו של דבר להשחתה מוסרית שהתורה מגנה מכל וכל. אפשר לומר שיש במהלך החיים של עם ישראל מעין תסכול, בשל הפגיעה באמונת היחוד, הפגיעה במונותאיזם המוחלט, שהרי המונותאיזם מכריח אותנו לגלות את הקב"ה בכל מקום, וכפי שאומר האר"י ז"ל שבהתחלה היה אור אין סוף בהשוואה אחת בכל המדרגות כולן, וגם הצמצום היה עגול בהשוואה אחת. הנה, האדם נמצא בעולם של הייררכיה, עולם שבו האדם צריך לבחור בין המוקד הנשמתי שלו לבין המוקד הטבעי, והמוקד הנשמתי בדרך כלל לוקח על עצמו לייצג את היצר הטוב ואילו המוקד הטבעי מייצג את היצר הרע. קרע זה קשה לנפש היהודית, ובמיוחד לנפש של המקובלים.

דבר זה בא לידי ביטוי לא פחות מאשר אצל משה רבנו, שפרש מן האישה. יש לשאול מדוע משה עשה כן, הרי היהדות איננה בעד נזירות ופרישות מחיי אישות ומחיי משפחה. אלא מאחר ומשה רבנו היה עשוי בכל רגע להתנבא, אין בעולם הזה אפשרות לאדם להתנבא כשהוא במצב של חיי בשרים, ולכן היה הכרח עבורו להתנתק מכך. אך מצד האמת הדבר איננו רצוי, לכן אדם הראשון, במדרגת "זיהרא עילאה", היה מתנבא דווקא בשעת תשמיש, אחדות שלמה של האישיות שבאה לידי ביטוי בכל המדרגות כולן. גם גילוי א-לוהי עליון וגם חיי אישות, אבל אין זו מדרגת האדם בעולם הזה. מסביר הרב קוק בספרו שמונה קבצים (ח, קנז) שזאת הייתה הדרישה של אהרן ומרים, שצווחו על הפרישה של משה מאשתו לא מתוך ביקורת קטנונית, אלא מתוך השתוקקות לכך שמשה יעלה בחזרה למדרגתו של אדם הראשון, מדרגה שבה אין ניגוד אלא הרמוניה שלמה בין הנשמה לבין הטבע. העולם לא זכה לזה אז, ונפלו לאן שנפלו, ועם ישראל מבקש שמשה יאכילם בשר. יש בבקשה זו חוצפה מסויימת שהרי יש להם מן, אבל החוצפה היא ההתעוררות של הנברא מכוח עצמו, וכפי שאומר התלמוד "חוצפא מלכותא בלא תגא", מלכות בלי כתר. בשפת המקובלים, דבר זה מאוד משמעותי: המלכות, שהיא הספירה האחרונה, המעורה עם הטבע, מתעוררת מעצמה מבלי לקבל גושפנקה מן הכתר, שהוא הספירה הראשונה. לכן עם ישראל ביקש דווקא בשר, על מנת שמשה יתחבר שוב עם הטבע ושהעולם יתאחד. דבר זה נדחה באלפי שנים, אבל עם ישראל בדור האחרון מתעורר מתוך חוצפה של עקבתא דמשיחא לשוב לציון, ומתחילה תרבות חדשה ששואפת לאחדות של הנשמה עם הטבע. אולי משום כך נוהג עם ישראל לציין את יום עצמאותם על ידי אכילת בשר צלוי, שמורגש מרחוק, כדי להגיע מחדש למדרגת "זיהרא עילאה דאדם קדמאה".