הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - הצמצום
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
סוד הצמצום הינו אחד היסודות העמוקים ביותר של תורתו של האר"י ז"ל. רעיון זה אמנם כבר מופיע אצל מקובלים קדומים כמו הרמב"ן, אך התבהר היטב רק במשנתו של רבינו האר"י.
קיימות שתי מסורות גדולות בתורת הקבלה, קבלתו של הרמ"ק, רבנו משה קורדובירו, וקבלתו של האר"י ז"ל, כאשר נראה שההבדל המהותי ביניהן נוגע לסוד הצמצום. תורת הצמצום הינה הפתרון שעל ידו ביארו המקובלים שאלה פילוסופית גדולה, והיא, האם יש עולם. השאלה איננה האם יש א-להים אלא האם יש עולם, שהרי אם יש א-לוהים, והוא המוחלט, האינסוף, הוא הכל, אין אפשרות למציאות כל נברא או כל מציאות אחרת זולתו. לשאלה זו מצאנו תשובות פילוסופיות שונות ואפילו הפוכות: יש מן הפילוסופים שרצו לומר שכיון שאנו רואים שהעולם אכן קיים, זה שולל את מציאותו של א-לוהים, ונהיו אתאיסטים. יש שהסיקו את ההיפך: מאחר וא-לוהים קיים, העולם אינו אלא אשליה, אחיזת עיניים. שיטה זו מכונה אקוסמיזם. יש שאמרו שהעולם וא-לוהים הם אותו הדבר, פנתאיזם. יש אחרים שאמרו שהעולם הוא בתוך הא-לוהות, פנאנתאיזם. אך בתורת הקבלה של האר"י, מצאנו פתרון יוצא מן הכלל: סוד הצמצום: התכנסות של האור הא-לוהי אל הצדדים. רבונו של עולם כביכול פינה מקום על מנת לתת מציאות לזולתו. רעיון נועז זה, קיבל פרשנויות שונות במשך הדורות על ידי מקובלים שונים, החל ממקובלים שהבינוהו כפשוטו ושהעולם ריק מהא-לוהות, וכלה במקובלים שהתאמצו מאוד למזער את נועזות המושג הזה - במיוחד בתורת החסידות אשר בעניין זה נמשכה יותר אחרי הרמ"ק, וטענו ש"לית אתר פנוי מיניה", והא-לוהות מצויה בכל מקום.
מבחינת עבודת ה' של האדם, תורת הצמצום אומרת דבר חשוב מאוד: רבונו של עולם מוכן לוותר על המוחלטות של ההארה שלו, המוחלטות של הישות שלו, על מנת לתת מקום לזולתו. זה יוצר מערכת יחסים מוסרית בין הבורא לבין הנברא, הבורא בתור נותן המציאות לזולת על ידי הסתלקותו, והנברא בתור מקבל מציאותו מן הבורא.
מכאן ואילך נוצרת מערכת שבה האדם צריך לזכות בקיום שלו על ידי מעשיו. זהו העומק המוסרי של תורת הצמצום.