הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - הכתר והחכמה
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
שתי הספירות הראשונות של עשר הספירות, הכתר והחכמה, דורשות עיון מיוחד. מצאנו מקורות לפיהם הקב"ה התחיל את המפעל הגדול של בריאת העולם דרך החכמה "ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו". לפי זה, יש קרבה מסויימת בין תפיסה זו לבין התפיסה של הפילוסופים הקדמונים, שראו את החכמה בתור יסוד כל המציאות.
במקביל לכך, מצאנו מסורות מקבילות לפיהן הכל התחיל מן הרצון, דהיינו הכתר. על אף שהיא מופיעה בתנ"ך, מקור המילה "כתר" אינו בעברית, ופירושה בארמית המתנה, כלומר היכולת לתכנן. המקובלים המאוחרים איחדו שתי תפיסות אלו ואמרו שלפעמים העולם מתחיל בחכמה, ולפעמים בכתר, מה שבספר הזהר מכונה "תרין רישין", שני ראשים, שהם הינם שני אופני התבוננות על המציאות. מצד אחד, ניתן לראות את כל הקוסמוס כולו בתור ישות סתמית, אימפרסונלית, אמנם מסודרת וחכמה, אבל נטולת כוונה ורצון. זה העולם שמתחיל בחכמה, ושנחקר על ידי בעלי המחקר והפילוסופים. מאידך, ניתן לראות את כל העולם כולו כגילוי רצון, שאין לו גבולות, הארת אינסוף. יש מן המקובלים ששאלו את עצמם האם האינסוף הוא הכתר. רבינו משה קורדוברו הכריע שאין לזהות את הכתר עם הרצון, אך עצם העמדת השאלה מראה שאנחנו אמנם מוגבלים מצד התבונה, דהיינו חכמה, אבל בלתי מוגבלים מצד הרצון, כדברי הפילוסוף הצרפתי דקארט.
ניתן לומר שאחד המאמצים הגדולים של חיבור המידות המכונה "תורת הייחוד", הינו לאחד בתפיסה אחת את הבנת העולם בתור גילוי הרצון - בתור מי שמתכנן - יחד עם העולם בתור חכמה סתמית ללא תכנון גלוי. כאן נטועה ההבחנה המהותית שבין תורת הנבואה ובעקבותיה תורת הקבלה, לבין הפילוסופיה: הפילוסופיה מתחילה לקרוא בתורה מן הפסוק "והארץ היתה תוהו ובוהו", ערפל כללי שהולך ומתארגן. לפי זה, הארגון הינו דבר מקרי במציאות ולא עצמי. לעומתה הנביאים, שגילו לנו "בראשית ברא א-להים" כלומר שלפני כל הערפל הגדול, התוהו ובוהו הקדמון, יש כוונה, רצון שהולך ומתפשט אפילו דרך אי הסדר, דרך שבירת הכלים, ומכוון את המציאות לאחריתה. לפי זה למרות ש"הארץ היתה תוהו ובוהו", לבסוף "ורוח א-להים מרחפת על פני המים, ויאמר א-להים יהי אור". מגמת הכתר הולכת ומסתתרת בתוך החוכמה, הבינה, וכל שאר הספירות עד המלכות, להביא את העולם לידי תכליתו.
איחוד זה שבין הכתר לבין החוכמה, הוא חיבור של היו"ד - שורש כל המציאות כולה, כמו "יד", מה שנותן כוח לפעול - עם קוצו של יו"ד שהוא החיבור אל ההויה האינסופית, לרצון העליון.
זו היא העבודה של חיבור הכתר עם החכמה, לעשות מתרין רישין, ראש אחד.