הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - חסד, גבורה ותפארת
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
חסד גבורה ותפארת הינן שלושת הספירות המרכזיות שעליהן מדברים חכמי הקבלה, מפני שהן אבות המידות שלנו. האדם צריך להתנהג במידת החסד ובמידת הדין, דהיינו הגבורה, אך יחד עם זאת, האידיאל המוסרי של היהדות הוא מה שמכונה "ייחוד המידות" או "אחדות הערכים", שבא לחבר בין המידות. זו התפארת.
מצאנו אצל עובדי עבודה זרה רגישות מיוחדת למידה אחת בלבד, וגם בדתות יותר מודרניות כמו הנצרות, שלקחה לעצמה את מידת האהבה והחסד בתור היסוד הבלעדי של תורת המוסר שלה, ואפילו של תורת האמונה שלה. כך גם עם האסלאם, שבנה את פינת ההכרה הא-לוהית שלו על יסוד מידת הדין, עד כדי כך שהמילה "דת" בערבית זהה למילה "דין". לעומת זה ביהדות, מצאנו שלושה אבות, שכל אחד מהם אימץ את אחת המידות הא-לוהיות ונהיה "מרכבה" לאותה המידה: אברהם מרכבה למידת החסד – כלומר שכל הפוגש את אברהם נפגש עם החסד הא-לוהי בהתגלמותו. יצחק מרכבה למידת הדין - דין של קדושה. אם האומה הישראלית הייתה קמה רק מכוח תורתו של אברהם, אף על פי שאברהם עצמו כולו קודש, זה עדיין לא היה הופך להיות עם ישראל מפני שהיתה עדיין חסרה אחדות המידות. עם אברהם לבדו הייתה קמה ישות הדומה לנצרות, המבוססת על מידת האהבה לחוד. כמו כן אומה שהייתה קמה רק מכוח תורתו של יצחק, היתה ישות של דין לחוד, בדומה לאסלאם. אך בעקדת יצחק נאמר: "וילכו שניהם יחדיו". מכיון שאברהם ויצחק הלכו יחדיו, הושגה מטרת העקדה, שלא היתה לשחוט את יצחק חלילה, אלא לחבר בין צדיק של מידת החסד לבין צדיק של מידת הדין. מתוך כך נולד הצדיק השלישי הממזג ביניהם "ויעקב איש תם יושב אוהלים", אומר ספר הזוהר שהוא יושב בין אוהל אברהם לאוהל יצחק. יעקב ממזג ביניהם על ידי מידת הרחמים.
לפי זה, מספיק היה אב אחד בלבד, יעקב. אלא שאם היינו מקימים את האומה הישראלית רק על יסודו של יעקב, היינו מקבלים יהדות של גלות בלבד, יהדות שאיננה מעורה בפוליטיקה ובמציאות הארצית, ומפני זה יש צורך בחיבור של חסד גבורה ותפארת; אברהם, יצחק ויעקב; ומתוך כך מתגלה ייחוד ה' המלא. לכן בתפילותנו אנו תמיד מזכירים את את הקב"ה בתור א-לוהי אברהם, א-לוהי יצחק וא-לוהי יעקב. ניתן היה לקצר ולומר "א-לוהי אברהם יצחק ויעקב", אלא שאם היינו מבקשים מאברהם אבינו לדבר על א-לוהיו, ומיצחק לדבר על א-לוהיו, היינו בטעות מתרשמים רושם ראשוני שמדובר באלים שונים, לכן גילתה לנו רוח הקודש של נבואת משה שא-לוהי אברהם הוא הוא א-לוהי יצחק, והוא הוא א-לוהי יעקב, כלומר שהחסד, הדין והרחמים הינם אותה מידה.
לפי זה יש לשאול מהי המגמה הכוללת, שמא הדין או שמא החסד? על זה נאמר "מטה כלפי חסד". כלומר מטרת מידת הדין ומידת הרחמים לגלות את החסד העליון, "אריך אנפין", החסד של מעלה שמתגלה דרך פירוט כל המידות, כך שכל הערך של מידת הדין הוא מצד תרומתה להגשמתה המלאה של מידת החסד.
חסד גבורה תפארת, חסד דין ורחמים.