הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - גילוי שורש הדינים
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
מושג עלום המוזכר בכתבי האר"י ואצל רבים מן המקובלים, הוא שאחת הסיבות של בריאת העולם הייתה "גילוי שורש הדינים למטה". מכאן ניתן כביכול להסיק שבתוך ההוויה האינסופית נמצא שורש למדת הדין, ושאותו שורש צריך היה להתגלות. דבר זה הביא לידי הרבה שאלות תיאולוגיות כבדות משקל, כגון וכי חס וחלילה קיים בתוך ההויה שורש אחר בנוסף לא-לוהות? האם אין פה נטייה אל גנוסטיקה וכדומה? הדברים מבוארים היטב במשנתו של בעל הסולם, הרב יהודה לייב אשלג, שהסביר שכאשר מדברים על ההויה האינסופית, לפעמים לא מתכוונים לאינסוף ברוך הוא עצמו, אלא למחשבת הבריאה, דהיינו הרצון לפני התגלותו. במחשבת הבריאה, ישנה כוונה עמוקה שהיא הרצון להיטיב, כלשונו של רמח"ל. הקב"ה מעוניין להעניק מטובו לזולתו. הרצון להשפיע, הרצון להיטיב, מניח באופן מובלע שיהיה מי שירצה לקבל, והוא הרצון לקבל הכלול בתוך הרצון להשפיע. לפי זה מובן שכאשר הרצון לקבל כלול בכוונה של הנותן, הוא איננו בעל אוטונומיה ועצמאות, אלא הוא רצון להשפיע הלובש צורה של רצון לקבל. זה הוא שורש הדינים, שכאשר הרצון לקבל מופיע בשלמותו בעולם הזה, נמצא הנברא באמת.
לפי משנת הרב אשלג, הרצון לקבל הוא התוכן, החומר הבסיסי של ההויה של הנברא, מי שרוצה לקבל. אך בשורשו, הרצון לקבל כלול ברצון להשפיע, שם הוא טהור וקדוש, ואין בו כל גנאי או כל קונוטציה של צמצום. רק כאשר הרצון לקבל יוצא לפועל אפשר לומר שמתחילה בריאת העולם, ומתחילה המסכת, המורכבת המסובכת אך חיובית, של מערכת היחסים בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, שבא לידי פתרון כאשר הרצון לקבל הוא רצון לקבל על מנת להשפיע.
כך אנחנו מגיעים לשלמות של המושגים, אחדות בין הרצון להשפיע של הבורא לבין הרצון לקבל של הנברא שהופך להיות כל כולו לשם שמיים.